הרב עמאר - מדוע דווקא בעלות השחר המם הי"ת את מחנה מצרים

וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּשְׁקֵף ה' אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם. (יד, כד)

כתב בתרגום יוב"ע, והוה במטרת צפרא, בעידנא דאתיין חיילי מְרוֹמא לשבחא, ואוריק ה' ברגוז, עלוי משריתהון דמצראי בעמודא דאישתא, למרמי עליהון גומרין דאשא, ובעמודא דעננא למרמא עליהון ברדין, ושעמם ית משרית מצראי.

ובתרגום ירושלמי שם כתב "ורמא עליהו נפטא ואישתא ואבני ברדא. ובפירוש יונתן שם כתב שבמכילתא (בשלח פרשה ו), אמרו שמלאכי השרת זורקים עליהם חצים ואבני אלגביש וכו'. ובפרקי דר"א אמרו (עי' תנחומא בשלח פכ"ג ומדרש תהלים מזמור יח), כל מקום שנאמר מהומה, הרעשת קול הוא. ע"ש.

ועיין ברש"י ז"ל שכתב באשמורת הבקר, שלשת חלקי הלילה קרויין אשמורת וכו' (ברכות ג, א). ואומר אני לפי שהלילה חלוק למשמרות שיר של מלאכי השרת, כת אחר כת לשלשה חלקים, לכך קרוי "אשמורת", וזהו שתרגם אונקלוס "מטרת". עכ"ל. ומ"ש רש"י ז"ל ואומר אני, לפי שהלילה חלוק למשמרות שיר של מלאכי השרת וכו', הנה זה עלה במכוון, לדברי תרגום יונתן בן עוזיאל ע"ה. ור"י בעל הטורים ע"ה כתב, באשמורת הבקר, ב' (במסורה) הכא, ואידך ויבאו בתוך המחנה באשמורת הבקר (ש"א יא, יא), גבי שאול בהלחמו עם אנשי יבש גלעד, שהוא עת רצון שהקב"ה עושה בה נס לצדיקים. עכ"ל.

ומאידך ראיתי באוה"ח הקדוש שהקשה בהיפך מהנ"ל, דלמה עשה ה' המשפט הגדול הזה, בבקר ולא בלילה שהוא זמן התגברות הדינים, וראיתי שאמרו שגבריאל טען טענה זו לפני ה', והשיבו אל עליון, המתן עד אותה שעה שפעל אביהם עמי, שנאמר וישכם אברהם בבקר. פירוש תשובת ה', כי הגם שאינו זמן הנקמה, אני מהפך הסדר לבני אברהם, כשם שהפך אביהם טבעו הרחמן, ומה גם על בנו ידידו, ואעשה כן גם אני אהפוך הזמן לאשר אחפוץ, ויש בזה זכות לישראל, שיעמוד זכות העת. וכו'. עכ"ל.

ולפי רבינו יעקב בעה"ט ואשר כן נראה גם מרש"י ז"ל הנ"ל, ומקורם ברוך בתרגום יונתן ב"ע ע"ה, י"ל דבחר ה' בעת שמלאכי השרת אומרים שירה, שהוא שעת רחמים, שתהיה זכות להושיע את ישראל, בשעה שהללו טובעים, ויסתם פי שטן האומר, מה אלו וכו'. שעיקר הענין הוא הצלת ישראל, אבל בשביל להעניש את המצרים, לא היה צריך לכוין דוקא בעת התגברות הדינים, דכבר מלאה סאתם, וגם מדת הרחמים הסכימה, לעשות בהם נקמה, על אחת כמה וכמה, וכמו שכתוב בפסוק זה, וישקף הוי'ה אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן וגו'. נמצא שגם שם הוי'ה הסכים על עונשם ותהי ידו בהם ראשונה, ולא היה עוד נפקא מינה באיזה עת יכה אותם, אך לישועת ישראל היו עדיין זקוקים לרחמי ה', שכן מדת הדין היתה מקטרגת, מה אלו וכו', ועל כן בחר ה' בשעת רצון ורחמים לקרב ישועתם ברחמים. בזכות אביהם אברהם רחימא, שהשכים בבקר לכבוש רחמיו, ולהעלות בנו לעולה על מזבח רצון ה'.

אלא שקדוש ה' הרב אוה"ח ע"ה, למד מהפסוק, שעיקר הדבר עתה היה, בהכותו את מחנה מצרים, דכתיב, "ויהי באשמורת הבקר וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן ויהם את מחנה מצרים". הרי שכל המדובר הוא במחנה מצרים, וע"כ הוקשה לו, למה לא הכה אותם בלילה שהוא העת הראוי למכתם. והביא דברי חז"ל (ילקוט שמעוני רמז רלה), שה' רצה להכותם בזמן שאברהם אבינו פעל עמו. וכנ"ל. והראשונים הנ"ל, גם הם ידעו שבזה דיבר הפסוק ועם כל זה, פירשו שהוא עת רצון להצלת ישראל, כי כיון שניתנה רשות למשחית להכות במצרים, היה השטן עומד וצועק מה אלו גם אלו, ועל כן בחר ה' בעת ההיא כדי לרחם על עם סגולתו.

[א"ה הן ידוע כי עת השחר היא עת רצון, ואמרתי להביא בכאן דברי מו"ר חק"ל כמוה"ר ששון עבדול עזיז מזרחי זיע"א שכתב בספרו באתי לגני ח"ג בתחילת הספר במדור קצירת האומר אות מ"ג, וז"ל, כשרוצה לברך את בנו או אהובו, יברכנו בעמוד השחר דהכי איתא בזוהר חדש במדרש הנעלם, בעמוד השחר משוררים המלאכים והכוכבים ומתקיימת הברכה של כל אדם, ע"ש. ולכן כשאמר המלאך ליעקב שלחני כי עלה השחר אמר לו לא אשלחך כי אם ברכתני (בראשית לב, כז), דידע דאז הוא עת רצון שתתקבל הברכה ותעשה פירות, העתק ששלח לי כה"ר שאול חי סלמן ז"ל. וכמדומני שהוא מכ"י הרי"ח טוב זיע"א, עכ"ל מורי הרב בספר באתי לגני. יבח"ר]