הרב עמאר - במהות "עמוד הענן"

וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם, וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה. (יד, יט-כ)

פירש רשב"ם ז"ל, "ויסע מלאך האלהים", המוליך את עמוד הענן לפני מחנה ישראל. וילך, המלאך מאחריהם, ומתוך כך ויסע העמוד מפניהם ויעמוד מאחריהם, כי המלאך הוליכו להפסיק בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל, וישם מאפל ביניהם, כדכתיב ביהושע (כד, ז), שלא יקרבו זה אל זה כל הלילה, עכ"ל.

והוא ז"ל אזיל לשיטתו שפירש לעיל (יג, כא) על הפסוק וה' הולך לפניהם יומם בעמוד הענן, הוא המלאך שהיה מוליך לפני ישראל, עמוד האש ועמוד הענן. ע"ש. וכאן יש ראיה ברורה לדבריו ז"ל, דכתיב ויסע מלאך וגו' וילך מאחריהם, ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם. והוא כמפורש להדיא שהמלאך הוא המסיע את הענן, ועל כן בנסוע המלאך מלפניהם לאחריהם, גם עמוד הענן עבר מלפניהם ויעמוד מאחריהם. והן הם דברי רשב"ם כאן ג"כ. וכעין זה פירש גם הראב"ע ז"ל כאן, וז"ל, "מלאך האלהים", הוא השר הגדול ההולך בענן, והוא הכתוב עליו, וה' הולך לפניהם יומם, וכאשר נסע זה המלאך ההולך לפני מחנה ישראל והלך מאחריהם, נסע עמוד הענן עמו. והאומר כי מלאך אלהים הוא הענן, יראה לנו אנה מצאנו עמוד ענן נקרא מלאך האלהים. ואם המלאך הוא העמוד, למה אמר פעם אחרת ויסע עמוד הענן מפניהם, ואם השיב לנו הטעם כפול, אין משפט לשון הקודש לכפול רק הנבואות והתוכחות, רק מסַפֵר כי כן היה המעשה, אין ראוי לכפול. עכ"ל. והרי כל דבריו ודברי רשב"ם ז"ל ענין אחד, ואעפ"י שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד עכ"פ מתנבאים בענין אחד וברעיון אחד.

והנה למעלה (מאמר ה) בפסוק וה' הולך לפניהם יומם וגו' (לעיל יג, כא), הבאתי דברי רבינו הרמב"ן ז"ל בזה. וע"ש מה שביארתי בהבנת דב"ק. וגם כאן הולך הרמב"ן ז"ל לשיטתו, ואחר שהביא דברי הראב"ע ז"ל, כתב, ועל דעתי זה שאמר הכתוב, ויסע מלאך האלהים, היה בתחילת הלילה, ו"מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל", רמז לבית דינו של הקב"ה, שנקראת מדת הדין במקומות מן הכתוב, והוא השוכן בעמוד האש והולך לפניהם לילה, להאיר להם, ועל כן הזכיר ה"אלהים", ויתכן שאינו נסמך אבל הוא ביאור. וראיתי במכילתא דרשב"י (בשלח פרשה ד), שאל רבי יונתן בן יוחאי את רשב"י מפני מה בכל מקום כתיב מלאך ה' וכאן מלאך האלהים. אמר לו, אין אלהים בכל מקום אלא דין וכו', רמזו למה שאמרנו. והנה עתה נסע בעמוד האש מלפני מחנה ישראל והלך מאחריהם, ונסע עוד עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם. והנה שני העמודים מאחריהם וכו'. עכ"ל.

נמצא דהרמב"ן ז"ל אזיל לשיטתו שעמוד הענן הוא "רחמים", והשם ברוך הוא שוכן בתוך עמוד הענן, כמ"ש שם, ומה שכתב כאן ויסע מלאך האלהים, הוא עמוד האש, שהוא "מדת הגבורה", והוא עמד מאחריהם, ואח"כ כתב הפסוק, ויסע עמוד הענן וגו', והוא ה' ברוך הוא מדת הרחמים, שגם עמוד הענן עמד מאחריהם.

ונמצא דבשתים חולק הרמב"ן ז"ל על הראב"ע ורשב"ם ז"ל. הראשונה, בפירוש המושג "מלאך האלהים", שהם פירשו, שהוא המלאך המוליך את הענן, והרמב"ן פירש שהוא בית דינו של הקב"ה. ועוד חולק עליהם בזה שהם פירשו שמלאך האלהים ועמוד הענן הוא ענין אחד, שהמלאך מסיע את עמוד הענן, וכשעבר המלאך לאחריהם עבר גם עמוד הענן לאחריהם, ואעפ"י שכתוב שתי פעמים ויסע הכל אחד הוא, שהמלאך נסע וגם הענן נסע לאחריהם, כי אותו המלאך הוא המוליך את הענן. אבל הרמב"ן ז"ל רוח אחרת עמו בזה, שהמלאך הזה הוא בית דינו של הקב"ה, וע"כ נקרא "מלאך האלהים", והוא הוא עמוד האש. ומה שנאמר בהמשך הפסוק, "ויסע עמוד הענן", הוא ענין אחר לגמרי שהוא בחינת הרחמים והוא השם עצמו. ונמצא לשיטתו שגם עמוד האש וגם עמוד הענן שניהם עברו וחנו אחרי מחנה ישראל.

והנה לפי הרמב"ן ז"ל מה שנאמר בפסוק הבא (יד, כ) ויבא בין מחנה וגו', ויהי הענן והחשך, ויאר את הלילה, ולא קרב זה אל זה כל הלילה. הכי פירושו, שתחילה עמד עמוד האש אחרי מחנה ישראל, ואחרי כן בא עמוד הענן גם הוא מאחריהם, ועמד אחרי עמוד האש, ועל עמוד האש שהיה קרוב יותר לישראל נאמר, וַיָּאֶר את הלילה. רצונו לומר, האיר לישראל, ולא למצרים כי עמוד הענן החשיך בעדם, כדכתיב ויהי הענן והחשך. וכן מפורש בהמשך דברי הרמב"ן ז"ל כאן. והוסיף שם, דאור זה לא כשאר הלילות לנחותם הדרך, כי לא היה הולך לפניהם, שאילו היה הולך לפניהם, היו ישראל ממהרים ללכת והמצרים לא יראו אותם, ולא יבואו אחריהם, ועתה הלכו ישראל לאטם ואין המרחק רב ביניהם, והיו המצרים רואים את מחנה ישראל מתוך הענן, והולכים אחריהם כי יראו האש מתוך הענן, אלא שלא היו יכולים ליקרב אליהם, מפני הפסק שני העמודים, וזה טעם ולא קרב וגו'. עכ"ל.

אלא שקשה לי לפי דברי הרמב"ן ז"ל ששני העמודים עברו אחרי מחנה ישראל ושניהם הפרידו בין מחנה ישראל ובין מחנה מצרים, א"כ למה נאמר בפסוק כ' ויבא בין מחנה וכו', והיה לו לומר ויבואו, בלשון רבים. ובשלמא בפסוק הקודם אע"פ שכתב "ויסע" בלשון יחיד, מ"מ חילקם לשני מסעות, עדר עדר לבדו, ויסע מלאך וגו', ויסע עמוד הענן וגו'. ואתי שפיר שכתב לשון יחיד. אבל כאן שכללם בחדא מתתא, היה לו לכתוב "ויבואו". ויש לומר דתיבת "ויבא" קאי אעמוד הענן שבו שוכן הקב"ה כמ"ש הרמב"ן ז"ל לעיל, וכיון שהזכיר אותו, הרי בית דינו שהוא בעמוד האש תפל אליו, ועל כן אמר "ויבא" ותו לו, וגם לעיל כתב וה' נוסע לפניהם וגו' בלשון יחיד, ואמרו חז"ל כל מקום שנאמר וה', זה ה' ובית דינו. וכללם בלשון אחד. שהרי בית דינו הם משרתיו ותפלים אליו. ואפילו בבני אדם אמרו במסכת גיטין (ה, ב) במעשה דרבי שמעון בר אבא דאייתי גיטא לקמיה דרבי יהושע בן לוי, ואמר לו האם אני צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, או לא, וע"ש שבסוף הסיקו, אלא ר"ש בר אבא איניש אחרינא הוה בהדיה, והא דלא חשיב ליה, משום כבודו דר"ש. ואם בבני אדם כך, בקוב"ה ובית דינו על אחת כמה וכמה שהכל אחד הוא.

וגם רבינו עובדיה ספורנו ז"ל אזיל בפירושו כדברי הרמב"ן ז"ל לענין זה ששני העמודים היו מאחריהם, שפירש, "ויסע מלאך האלהים" ההלך לפני מחנה ישראל, בעמוד האש. (וע"ש שנתן טעם להולכת עמוד האש מאחריהם, להתיך התהומות שקפאו בלב ים לפני ישראל, כדי להפוך הקרקע טיט כשיעברו המצרים). ויעמוד מאחריהם, מאחרי ישראל ומאחרי עמוד האש, עכ"ל. הרי שבזה פירושו עולה עם פי' הרמב"ן, אמנם הוא לא חילק בין ה' ובין בית דינו. ואדרבה מפירושו לפסוק כ', נראה דאזיל כהראב"ע והרשב"ם ז"ל, שכתב "ויבא", המלאך. "בין מחנה מצרים", להנהיג את שני העמודים. עוד כתב, "ויהי הענן והחשך", חשך הלילה היה יחדיו עם הענן מאחריהם של ישראל ושל עמוד האש. "ויאר את הלילה", המלאך בעמוד האש וכו', עכ"ל.

והנה מצד אחד מפרש שהכל הולך ע"י אותו המלאך, גם עמוד האש וגם עמוד הענן, ומאידך פירש ששני העמודים עמדו יחד בן המחנות, עמוד האש קרוב למחנה ישראל להאיר להם, ועמוד ענן אחרי עמוד האש, סמוך למחנה מצרים.

ומהשתא יש להבין שגם הראב"ע והרשב"ם ז"ל לא חולקים בפרט זה על הרמב"ן, דשני העמודים יחד עמדו מאחרי מחנה ישראל עפ"י הסדר האמור, שעמוד האש מאחריהם, ועמוד הענן אחרי עמוד האש, וכל דבריהם הם על ענין המלאך לבד, כי אותו המלאך מוליך את שני העמודים. ואין כאן שני מוליכים, אלא מלאך אחד מוליך את שני העמודים של האש ושל הענן.

וראוי לציין בזה דברי תרגום יונתן בן עוזיאל (פסוק כ), ואעיל בין משיריתא דישראל ובין משיריתא דמצראי, והוה עננא פלגיה נהורא, ופלגיה חשוכא, מסיטריה חד מחשך על מצראי, ומסטריה חד אנהר על ישראל כל ליליא, ולא קרבא וגו'. נמצא דהוא מפרש, שענן אחד היה שחציו שלצד המצרים היה חשך ואפלה, וחציו שלצד ישראל כולו אורה. וכ"כ בפירוש יונתן שם, וז"ל, רוצה לומר הענן על ישראל והחשך על מצרים, מגיד הכתוב שהיה אפילה על מצרים, וליהודים היתה אורה, עכ"ל.

ואפשר שגם הראב"ע ז"ל מכוין לדבר זה, שכן כתב בפסוק כ', "ויבא", המלאך. "ויהי הענן והחשך" בין מחנה למחנה. "ויאר את הלילה", כמשפט כל הלילות. ואולי גם רשב"ם ז"ל התכוין לזה שכתב (לעיל פסוק יט) כי המלאך הוליכו להפסיק בין מחנה וכו' וישם מאפל ביניהם וכו'. ואולי כונתו שעמוד אחד שם מאפל למצרים, ואור לישראל, וכדברי תרגום יונתן בן עוזיאל. ובפסוק כ' כתב, "ויהי הענן והחשך" למצרים. "ויאר", עמוד האש לישראל כל הלילה. עכ"ל. ועדיין צריך להתיישב בדבר כראוי.

ויש להוסיף ע"ד הרמב"ן ז"ל, שיסודם נמצא במכילתא דרבי שמעון בן יוחאי הנ"ל. דאמנם מלאך האלהים מורה על מדת הדין, שבכל מקום כתוב מלאך ה', אך מעצם הענין שכתב האלהים בה'א הידיעה, זה מורה שאעפ"י שהיא מדת הדין מ"מ היתה ממותקת בחסד, וכבר כתבתי בשם רבינו האר"י ז"ל שכל מקום שכתוב האלהים, מורה על דינים ממותקים, שכן שם זה עולה בגימטריא צ"א, כמו החשבון של הוי'ה אדנו'ת, שמורה על התמתקות הדין, ע"י שילוב שם הוי'ה שהוא רחמים, ואפשר שהאות ה'א הנוספת מורה על ה' חסדים, שהם ממתקים ה' גבורות שכנגד ה' אותיות אלהים, וכבר פירשתי בזה כמה ענינים חשובים מאד (ראה בברכת אליהו וירא מאמר ט ותולדות מאמר יב, וויחי מאמר י).

ואפשר שזה רמוז ג"כ במ"ש הרמב"ן ז"ל לעיל על הפסוק וה' הולך לפניהם יומם וגו', שכל מקום שכתוב וה', זה ה' ובית דינו, ומאחר ובית דינו לא באו כאן בשם נפרד, אלא נכללו בכלל שם הוי'ה הנרמז באות ו' של וה' הולך וגו', שמע מינה שגם הבית דין ממותק בחסד וברחמים, וע"כ כשפירט כאן וקרא לב"ד בשם "מלאך" לא כתב מלאך ה', מפני שזה בית דין שיסודו הוא דין ולא רחמים, אבל גם לא כתב מלאך אלהים, אלא "האלהים" בה"א הידיעה, לרמוז שאכן דין הוא, אבל הוא ממותק ברחמים. ואשר על כן האש שלו אינה צורבת ושורפת, אלא מאירה ומחממת להאיר הלילה.

ואפשר עוד להוסיף בזה בהקדים דברי חז"ל (ב"ר לג, ג ושם עג, ג), שהצדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים, והרשעים מהפכים מדת הרחמים למדת הדין החזק והקשה, והנה ככל המחזה הזה ראינו כאן, דעמוד האש שהוא מדת הדין היה סמוך למחנה ישראל, והאיר להם בחסד וברחמים, ולא היה להם שום נזק ח"ו, וע"כ נקרא בשם "מלאך האלהים", המורה על דין ממותק כהנ"ל. ועמוד הענן שמורה על הרחמים שהוא בחינת שם הוי'ה וכדברי הרמב"ן לעיל, שה' שוכן תוך עמוד ענן. היה סמוך יותר למחנה מצרים, ומפני מעשיהם הרעים נתהפך לדין גמור והחשיך עליהם בחשך ואפלה כל הלילה, עד שהשליכם במצולות כאבן ועופרת. שרשעים אלו מלאה סאתם ובא עת פקודתם, לשלם להם כל אשר הרשיעו באכזריות, ושפכו דם נקיים ברשע להתעולל, וע"כ מדת הרחמים נהפכה עליהם לדין, והיתה להם לרועץ. רח"ל.