הרב עמאר - בדין פינוי מת ממקומו מתי מותר לפנות ומתי אסור ובאיזה תנאים

וַיִּקַּח משֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם. (יג, יט)

חז"ל (סוטה יג, א) דרשו על זה, חכם לב יקח מצות (משלי י, ח), שכל ישראל התעסקו בביזה, ומשה לקח עמו עצמות יוסף. כי השבע השביע את בני ישראל, וכתב הספורנו, והנה חיוב הדור, מוטל על נשיאו. עכ"ל.

ויש לומר שלמדנו הלכה, דהטעם שמשה רבינו ע"ה, לקח עצמות יוסף להעלותם, הוא משום שהשביע יוסף על דבר זה, אבל בלאו הכי אסור לפנות המת ממקומו, כמ"ש בירושלמי (סוף פ"ב דמועד קטן) וכ"פ בטוש"ע יו"ד (סימן שס"ג). ועיין מ"ש בזה בעניי בשו"ת שמע שלמה ח"ה (חיו"ד סימן כ'). ואולם בירושלמי שם אמרו שמותר להעבירו לקוברו עם אבותיו, דערב לו לאדם לשכב עם אבותיו, אבל כאן יוסף לא נקבר עם אבותיו, וע"כ ההיתר תלוי רק בצואתו שהשביעם על כך, וזה שרמז, והעליתם את עצמותי מזה אתכם, שלא ציוה לקוברו עם אבותיו אלא והעליתם את עצמותי מזה "אתכם", וע"כ ההיתר תלוי בצואתו דוקא. ואעפ"י שבשביל לעלות לא"י שרי גם אם לא ציוה, אפשר דשאני הכא שהיו מעותדים לשהות במדבר ארבעים שנה, ואולי לזה לא סגי רק בצואה אלא גם שבועה, שנאמר כי השבע השביע וגו', כי בצואה יש רק כדי להתיר העתקת המת מקבר לקבר, אך אין בזה כדי לחייב אחרים שישאו אותו ויטלטלוהו ארבעים שנה במדבר ממקום למקום, ע"כ הדגיש הכתוב, כי השבע השביע.