הרב עמאר - וגם ערב רב עלה עמם

PDF הדפסה דוא
וגם ערב רב עלה עמם

וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף, וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד. (יב, לז-לח)

ויונתן בן עוזיאל בתרגומו, תרגם, ונטלו בני ישראל מן פילוסין לסוכות מאה ותלתין מילין, תמן אתחפיאו שבעת ענני יקרא, ארבעה מארבע סיטריהון, וחד מעילויהון, דלא יחות עליהון מטרא וברדא, ולא יחרכון בשרבי שמשא, וחד מלרע להון, דלא יהנזקון להון רובין, ולא חיוין ועקרבים, וחד מטייל קומיהון לאשואה עומקייא, ולמימך טוריא, ולאתקנא לו בית משרוי וכו'.

נמצא דמיד בצאתם הקיפם ה' ועיטרם בשבעה ענני יקר כהנ"ל. ואולי למדו זה מתיבת "סכתה", שהן הם הסוכות בהם הושיבנו הי"ת בצאתנו ממצרים. והוא כמאן דאמר (בריש מס' סוכה), שהסוכות הם זכר לענני כבוד בהם הקיפנו בהוציאו אותנו ממצרים.

וגם ערב רב עלה וגו'. כנראה שכשבא השפע הטוב, הגם שאינו בא אלא בשביל עם ישראל בלבד, מ"מ כוחות הטומאה גם הם חוטפים ונהנים מזה, אשר תמיד הולכים סביב הקדושה, לשבות כל ניצוץ וכל שיריים, כי יפול הנופל ממנו, וישב ממנו שבי, כי בזה הם מתקיימים בעונותינו הרבים, וכאשר השפע גודל ומתעצם, הם מתאמצים ביתר עוז לחטוף ולאכול, וכמעט בלתי אפשרי למנוע מהם לגמרי, שכן בורא עולם אשר יצר את האור, הוא ברא גם את החשך, עושה שלום ובורא רע (ישעיה מה, ז), זה לעומת זה עשה אלהים (קהלת ז, יד), ויש בהם צורך תיקון העולם ולו נתכנו עלילות. ואשר על כן בהגיע עת דודים זמן ישועת ישראל, היה שפע גדול של חרות אשר ניתן מאת ה' בעין יפה ונדיבה, גם ערב רב עלה עמם, ונוסף גם הוא על היוצאים, ובודאי שחלק מהם כבר היו כרוכים וקשורים בשיפולי העם, בקשר של שקר ותעתועים, וזה מקל עליהם הדרך לעלות עמם, כאשר מקבלים סיוע שיש בו ממש, לקרבם ולהגן בעדם מפני החכמים, שינסו לדחותם שלא יתערבו בעם ישראל. ובודאי שימצאו גם חלושי דעה, המתעטפים בעטיפה של מוסר ואהבת הבריות, כדי לטהר השרץ בק"נ טעמים, ובודאי יקימו קול זעקה נגד מי שיעז לומר האמת הפשוטה והברורה, וגם ימשכו בקשת ובקסת, וישחיזו קולמוסם כחץ שנון, לכתוב כתבי שטנה נגד המדקדקים והעומדים על האמת, ובסופו של דבר גם ערב רב עלה עמם, וידוע ומפורסם כמה תלאות היו לעם ישראל מהערב רב, ובראש כל צרותיהם הן המה היו אלה שעשו העגל, ורוב הצרות היו מהם. ולהלן כתיב (פסוק מא) ויהי מקץ וגו', ויהי בעצם היום הזה. וכתב האוה"ח הקדוש שתיבת "ויהי" רמז לצער של יציאת היוצאים עמהם, שמהם סבבו רעות, ע"ש. והן בעוונותינו כן עלתה בימינו בהפתח שערי עליה בחסדי ה' וברחמיו, הן עלו מן אלה שהתבוללו והתגוללו על ישראל בהיותם שם. וכבר נוצרו מתחים ומחלוקות בתוככי עם ישראל סביב לענין זה, ועדיין הענין עומד כעננה המאיימת על שלימות עם ה' בארה"ק, וליה עינינו תלויות צופיות כי לו משפט הגאולה, וה' הטוב יחון עמו ונחלתו, ויבא תשבי ובשורתו, כשמש בזריחתו, וישב כמצרף כסף, כי לא ידח ממנו נדח, ולא ישחיתו ולא יתעיבו בנחלת ה', ושומר ישראל ישמור שארית ישראל מכל האויבים פנימיים וחיצוניים, וישיב שבות עמו בשובה ונחת בבא גואל במהרה בשמחה.