הרב עמאר - איך נצטוו ישראל על המצות קודם שיצאו ממצרים

וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ, שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי. (יב, יד-טו)

הרב אוה"ח הקדוש, כתב, "שבעת ימים", הנה הטעם הוא לצד שלא הספיק בצקם להחמיץ וגאלם הגואל, וא"ת והלא היוצאים עדיין לא יצאו לעשות זכרון לדבר, הלא גם הפסח שצוה ה' לקחת שה לבית אבות וגו'. עדיין לא פסח, אלא שבזכות מצוה זו יפסח ה', גם המצה בזכות מצוה זו ומהר לגואלם, וכן היה וכו'. עכ"ל. וכבר קדמו הראב"ע ז"ל (בפסוק י"ז) ושמרתם, הנה צִוָם להיות המצות שמורות מימות הקציר, וכתיב והוצאתי את צבאותיכם, ועדיין לא יצאו, כי בתחלת החדש היתה זו הנבואה, והטעם שתאמרו כן לדורותיכם.

ואולי יש לומר בזה דכאן גילתה תורה, שכל המצוות היו קבועות מראש ומקדם, וכבר אמרו חז"ל, שהתורה נבראה תתקע"ד דורות לפני בריאת העולם (זבחים קטז, א ואדר"נ פל"א ובהרבה מדרשים), והיה הקב"ה משתעשע בה יום יום, שנאמר (משלי ח, ל), ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום וגו', ועוד אמרו בזוהר הקדוש (ח"א קלד, א ועוד מקומות), קודשא בריך הוא מסתכל באורייתא וברי עלמא.

ואשר על כן בעל כרחינו לומר שכל המצות היו קבועות וסדורות מאז ומקדם, אלא שצריכים להבין לכאורה, מה שנראה שיש מצות רבות שנקבעו לפי הענין שהיה בזמן מן הזמנים, כמו שבעת ימים מצות תאכלו, משום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ, וקרבן פסח על שום שפסח הקב"ה על בתי אבותינו במצרים, ומצות מרור על שום שמיררו המצריים את חיי אבותינו במצרים (כמו שדרשו כל זה בהגדש"פ), וכן מצות קדש לי כל בכור (שמות יג, ב), שבו ציותה תורה לפדות בכור האדם, ולקדש בכור הבהמה, ופטר חמור תפדה בשה (שם שם, יג), שגם הם באו משום שפדה ה' בכורי ישראל במצרים. וכן מצות הסוכה, כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג, מג), וכן איסור אכילת גיד הנשה, ועוד כהנה רבות מן המצוות, שנצטוינו עליהם בעקבות אירועים שאירעו לאבותינו ע"ה. וכן חג השבועות זמן מתן תורתנו. ואם נאמר שרק בעת שהיה האירוע, רק אז נצטוינו על המצות ההם, יקשה מאד, וכי יש שינוי בתורה ח"ו, והלא אחד מעיקרי אמונתנו, שהתורה לא תשתנה ולא תתחלף בשום זמן ובשום פנים ח"ו, ואין לומר דרק אחר שניתנה תורה בסיני, מאז לא משתנה אך לא קודם, גם זה אינו, שהרי כל התורה היתה מונחת אצלו ית' מוכנה וברורה, והוא קורא הדורות מראש, הכל מוכן ומתוקן אצלו בבירור גמור, אין פרץ ואין יוצאת, והוא וידיעתו אחד, ישתבח שמו לעד.

וכאן היא הוכחה ברורה שהרי הקב"ה מצוה את משה, על קרבן הפסח ודרך אכילתו וזריקת דמו וצלייתו, וכן שבעת ימים מצות תאכלו, וביום הראשון מקרא קדש כי הוא יום יציאת בני ישראל ממצרים, ועדיין לא יצאו ולא עשו בצק, ואפילו עשור לחדש לא הגיע עדיין, שהרי מצוה להם בחדא מחתא שימשכו ויקחו להם שה לבית אבות בעשור לחדש, ועוד אמר להם, (להלן יב, טז), וביום השביעי מקרא קדש, כי בו הושלמה גאולתם כשנקרע להם הים ויבואו בתוך הים ביבשה, ומצרים מתו בו, ויושע ה' ביום ההוא וגו' (שמות יד, ל). וכל זה עדיין לא היה, וה' כבר לימד כל זה למשה רבינו ע"ה, ואחרי זה נאמר (להלן פסוק כא) ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אליהם משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח וגו', וכן מלמד כל דיני הפסח והלכותיו אחת אל אחת.

ועדיין לא הכה ה' בכורי מצרים, ועדיין לא יצאו, ועדיין לא היה בצק שלא החמיץ, שכן אומר להם משה (להלן פסוק כג) ועבר ה' לנגוף את מצרים וראה את הדם וגו'.

אלא ברור שכל המצות כולם כבר היו כתובים בתורה, אין פרץ ואין יוצאת מן הכלל הזה, וקורא דורות מראש קבע אותם עם האירועים שגם הם קבועים וידועים לו.

ועוד יש להוסיף, שאין הכונה שכל איסור החמץ, ומצות אכילת מצה, היו רק משום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ, אלא לכל מצוה יש טעמים נפלאים ועצומים ידועים ונסתרים, והקב"ה ישתבח שמו כרכם במעשי אבותינו הקדושים, ושזר אותם בחכמתו הנפלאה עם מה שאירע להם, וגם בזה יש סודות גדולים.

תדע שבזוהר הקדוש איתא ששאל רבי אלעזר לאביו רשב"י, למה התורה אסרה החמץ, והוא ביאר לו ענין החמץ בפנימיות התורה, בדרך עמוקה ומתוקה הפלא ופלא, ורבי אלעזר ע"ה, ראה שהטעם כל כך ברור ונפלא, וחזר ושאל לאביו, א"כ למה לא אסרה תורה את החמץ כל השנה כולה, והשיבו אביו ע"ה, שע"י איסור החמץ שבעת ימים, נתקנת כל השנה כולה לענין זה, ואין צורך להמנע מהחמץ בשאר ימות השנה (ראה זוה"ק ח"ב קפז, ב). [ולפני שנים רבות אמרתי בס"ד שאולי זה הוא מקור דברי האר"י זללה"ה, שאמר שהנזהר ממשהו חמץ בפסח, יש לו סיעתא דשמיא שלא יבא חטא לידו כל השנה, משום שרשב"י ע"ה אמר ששבעת ימי הפסח מתקנים לכל השנה בענין החמץ.]

ומעתה יתבונן אדם ויראה איך ניתן לומר שרק בגלל בצק זה שלא הספיק להחמיץ נקבעו מצות אלו, והרי יש למצות אלו שרשים עמוקים בהתהוות כל העולמות, ואיך אפשר לצמצם ולומר שרק בעקבות אירוע מסויים נוצרה מצוה זו, אלא בודאי שהמצות קבועות הם בתורה, והתורה כולה מקשה אחת זהב טהור, נבראה מאז כמו שהיא, וגזרה חכמתו מראש, לכרוך מצוות מסויימות באירועים שנקבעו על ידו מלפני בריאת העולם, ובהגיע הזמן היו הדברים נעשים ונזכרים, ויש אכן קשר פנימי עמוק בין המצוה והאירוע ההוא, והכל מתוקן כהלכה. וסוד הדבר הוא, שאעפ"י ששורש המצוה כולו רוחני מעולמות העליונים, מ"מ כיון שהקב"ה קבע שהתורה תינתן לאדם בארץ, ע"כ קשר את שרשי המצות עם מעשים שנעשו ע"י אבותינו בארץ, כדי להביא שפע דקדושה הכרוך בשרשי אותם מצות, עד לעולמנו השפל הזה, ולזה התנגדו מלאכי רום, ואמרו (תהלים ח, ב), תנה הודך על השמים דוקא. וה' אמר למשה אחוז בכסא כבודי, וענה להם תשובה (כמבואר בשבת פח, ב), והוא השיבם תשובה נצחת והודו לו, וגם נתנו לו מתנות שנאמר (תהלים סח, יט), עלית למרום שבית שבי, לקחת מתנות באדם. וכך אמר להם, מה כתוב בתורה אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים (שמות כ, ב), כלום למצרים ירדתם, לפרעה נשתעבדתם, ועוד כהנה וכהנה, ומשמעות הדברים, שהראה להם בבירור, שקורא הדורות מראש ומקדם קישר את שרשי מצוות התורה באירועים שונים שאירעו לאבותינו בארץ, ומזה מוכח שרצון האל יתברך, להוריד השפע העליון דרך עם ישראל הנבחר לסגולתו ונחלתו, וזה יורד עד לאפסי ארץ. ואם כי ברום עולם מושבו והדר יקרו, מ"מ משפטו וצדקתו עד אפסי ארץ מגיעים ומשפיעים, להודיע ולהוודע כי ה' הוא האלהים בקרב הארץ ממש, ולא רק בשמים.

ובאמת היו פילוסופים שטענו שאין זה כבוד ה' להתעסק בקטנים ושפלים כמונו, וכבודו הוא לעסוק בעניני שמים בלבד, וכן היו טוענים המצרים ופרעה בראשם, וכמ"ש האלשיך הק' ע"ה, בתהלים (קיג, ג) בהלל מצרים, ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה', שתמיד היה שמו מהולל, אלא שהמצרים היו אומרים, רם על כל גוים ה', על השמים כבודו (שם שם, ד). ואינו מתעניין במה שקורה בארץ, שאין זה לפי כבוד רוממותו. ואנו אומרים (שם שם ה), מי כה' אלהינו, המגביהי לשבת, המשפילי לראות בשמים ובארץ. ומלכותו בכל משלה, והוא מנהיג את כל הנעשה גם במקומות השפלים ביותר. וע"י מעשה בני אדם נקבעים ונעשים גורמי שמים הגבוהים ביותר, ובפרט ע"י ישראל שקבלו תורה, שבהיטיבם דרכם בארץ, בונים בשמים עליותיהם, ומתקנים את כל העולמות, ומגבירים כח של הקדושה, ומתקיים ע"י זה, ועתה יגדל נא כח ה' (במדבר יד, יז), וגם נותנים עוז לאלהים. ומורידים שפע טוב לתקן את כל העולמות, ויראו אותו כל אפסי ארץ. ולתקן עולם במלכות שדי, ויכירו וידעו כל העולם כי ה' אלהי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה.