הרב עמאר - זריקת הדם על המזוזות ועל המשקוף

וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם. (יב, ז)

הנה גם מצוה זו לא נוהגת אלא בפסח מצרים, ואינה מעניני קרבן הפסח, אלא דבר השייך לענין מכת בכורות שהיתה בעת ההיא, וכמו שאמר הכתוב להלן (פסוק יג) והיה הדם לכם לאות, על הבתים אשר אתם שם, וראיתי את הדם, ופסחתי עליכם, ולא יהיה בכם נגף למשחית, בהכותי בארץ מצרים. ואמרו חז"ל שהדם היה מבפנים, כדכתיב לכם לאות ולא לאחרים (ברש"י שם והוא מן המכילתא יב, כב). עוד כתב רש"י שם "וראיתי את הדם", הכל גלוי לפניו, אלא אמר הקב"ה, נותן אני את עיני לראות שאתם עסוקים במצותי ופוסח עליכם. עכ"ל. ועיין במ"ש הראב"ע ז"ל שם.

ובודאי שזכות דם הפסח עמדה להם עם דם ברית המילה, וכמ"ש הנביא (יחזקאל טז, ו) ואומר לך בדמיך חיי.

ועיין בתרגום יונתן בן עוזיאל (פסוק י"ג) וז"ל, ויהא דם ניכסת פסחא, וגזרת מהולתא מערב לכון, למיעבד מניה את על בתיא, ואחמי ית זכות דמא ואחוס עליכון וכו'.

אלא שצריך להבין למה צריך האות, והלא הזכות קיימת מעצם קיום המצות הנ"ל, ואם היו צריכים ליתן הדם על המזוזות כלפי חוץ היה מקום לומר שנדרשו ישראל לעוד מסירות נפש, שנותנים את הדם של אלהי מצרים על מזוזות בתיהם בפרהסיא, מתוך בטחונם בה', ולא יראו מן המצרים, וזה מוסיף על זכות קיום המצוה, אבל השתא שהכל הוא רק בפנים, כי הכל גלוי וצפוי לפניו יתברך, א"כ למה צריך לזה רק כדי שהקב"ה יתן עיניו בדם הפסח.

ברם לפי מה שכתבתי לעיל, עפ"י דברי קדוש הרב אור החיים, שיש בענין זה כדי להסיר מלב תועים שהיו תוך בני ישראל, שהיו סרוכים בתר חוקי הע"ז, וה' ברחמיו, רצה לעקור דברים אלו מלבם, אתי שפיר, דהדם היה לאות לבני ישראל לעקור מלבם כל זיקה וכל מחשבה של אביזרייהו דעבודה זרה, שאחר שעשו הקרבן כהלכתו, עוד מוסיפים לתת הדם על המשקוף והמזוזות, ויהיה מול עיניהם ממש, לחזק את אשר החלו לעשות בשחיטת אלהי מצרים וקשירתו, כדי לעקור מלבם כל זיק של מחשבת עבודה זרה ולבטלה כחרס הנשבר, אשר אין בהם ממשות כלל וכלל, וזה אומרו, והיה הדם לכם לאות, והזכות הזאת היא גדולה וחשובה לפניו יתברך, והמשיך ואמר (להלן פסוק יג) וראיתי את הדם ופסחתי עליכם, ולא יהיה בכם נגף וגו'. כלומר שבזכות הרחקת כל קשר עם עבודה זרה, ודבקות באל יתברך בקשרא דמהימנותא ע"י הברית שיש בה מדמי מילה ופסח, בשכר זאת יזכו להשגחת הי"ת ויקויים בהם בדמייך חיי.