הרב עמאר - פסח מצרים תכליתו היבדלות מעבודה זרה

דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת, וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה, שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ, וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם. (יב, ג-ו)

וכתב רש"י ז"ל והיה לכם למשמרת, זהו לשון ביקור, שטעון ביקור ממום ארבעה ימים קודם השחיטה. ומפני מה הקדים לקיחתו לשחיטתו ארבעה ימים, מה שלא ציוה כן בפסח דורות, היה רבי מתיא בן חרש אומר (מכילתא פר' בא), הרי הוא אומר (יחזקאל טז, ח) ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים, הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו, ולא היו בידם מצות להתעסק בהם כדי שיגאלו, שנאמר (שם שם, ז) ואת ערום ועריה, ונתן להם שתי מצות, דם פסח ודם מילה, שמלו באותו הלילה, שנאמר מתבוססת בדמיך (שם שם, ו) בשני דמים, ואומר (זכריה ט, יא) גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו, ושהיו שטופים באלילים, אמר להם משכו וקחו לכם, משכו ידיכם מן האלילים, וקחו לכם צאן של מצוה. עכ"ל.

ומה נעמו בזה דברי קדוש מוהר"ח ן' עטאר ע"ה באוה"ח, שכתב בזה, עוד ירמוז ע"ד אומרם ז"ל (ויק"ר כג, ב), בפסוק (דברים ד, לד), גוי מקרב גוי, שהיו ישראל במצרים סרוכים קצת בחוקי עבודה זרה, מצד היותם בין המצריים. ואמרו עוד (שמו"ר טז, ב), שרמז הכתוב באומרו "משכו", שימשכו ידיהם מעבודה זרה, והנה אין כונתם ז"ל לומר שח"ו היו עובדי עבודה זרה, אלא לצד שהיו ביניהם מבלי ידיעתם, ועשו חוקים של עובדי עבודה זרה בפרטי מלבושים והמאכלים, ודברים הרגילים, ואשר ע"כ מלבד שציוה שיעקרו אותם פרטים, נתחכם עוד אל עליון לעקור בחינת הרע מהם, ולעשות תיקון עוון זה, שיקחו הטלה שהוא עבודה זרה של מצרים וכו', ויעשו בה מצוה וכו', והוא אומרו והיה לכם למשמרת פירוש במקום מצות שמירת עבודה זרה כשינהגו בו משפט כתוב, והבן. עכ"ל.

והיא כונת חז"ל שבדברי רש"י ז"ל, שאמר להם משה משכו ידיכם מאלילים וקחו צאן של מצוה.

ויש להוסיף ולהמתיק הדברים, שלמעשה ציוה להם הי"ת לקחת האלהים של מצרים ולעקוד אותו במשך ארבעה ימים, ולא יהודי אחד אלא כולם מצווים ועושים רצון קונם באהבה, והמצרים רואים ושואלים, מה זה ועל מה זה, ואמרו בדעת זקנים מבעלי התוספות בשם המדרש (מדרש תהלים פרק קל"ו וילקו"ש שם), שכשראו בכורי מצרים כך, אמרו להם לישראל מה זאת לכם, אמרו להם, פסח הוא לה' שיפסח על בתי בני ישראל, ויהרוג הבכורות של המצריים, מיד הלכו בכורות מצרים ואמרו למצריים שלחו את ישראל שאתם גורמים לנו למות, ולא רצו, והם הרגו בהם כמה וכמה, והיינו דכתיב (תהלים קלו, י), למכה מצרים בבכוריהם וכו'. ועוד איתמר במדרש כי כשלקחו הפסח בעשור לחדש שבת היה, דקי"ל שפסח מצרים בחמישי בשבת היה, כמ"ש במסכת שבת (פז, ב) א"כ עשור שלו היה בשבת שלפניו, וכשראו המצרים שלוקחין פסחיהם לשחוט, נתקבצו עליהם להורגם כי יראתם של מצרים היא, ועשה להם הקב"ה נס וניצלו, ולכך קרוי שבת הגדול, וכו'. עכ"ל, וע"ש שהקשו למה צריך ד' ימים שיתעסקו בברית מילה ובדם הפסח, וכתבו בשם ר' יצחק מאיבר'א, כדי שימולו וישהו ג' ימים קודם שיצאו לדרך. יעו"ש.

ואחר כל זה נאמר "והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה, ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל", וכל הלקיחה הזו בעשור אינה מענין הפסח, שלא היתה אלא בפסח מצרים בלבד. והמטרה היתה לחזק בלב ישראל את ביטול העבודה זרה, בראות הכל איך הטלה שהוא אלהי מצרים קשור בכרעי המטה בהכנעה ושפלות, משך ימים רבים וממתין לשחיטתו להקריבו לפני הי"ת כתודה וזכרון על אשר פסח הי"ת על בתי ישראל בהכותו כל בכור בארץ מצרים ואת בתינו ובכורינו הציל, וכל זה כדי להשריש את אמונת הי"ת בלבנו, ולעקור עבודה זרה מנפשותינו מאשר נדבק בנו מטומאת המצרים.

ובודאי שכל זה אינו מיועד כדי להרגיז המצרים, אלא כתיקון לאלה מבני ישראל אשר היו נכשלים בחוקותיהם של המצרים, שע"י כל זה יחקק בלבם כמה חייבים להתרחק מן העבודה זרה וחוקותיה ואביזריה, והיינו "משכו וקחו לכם", וכנ"ל.