הרב עמאר - אקרא לאלהים עליון לה' גומר עלי

וּמשֶׁה וְאַהֲרֹן עָשׂוּ אֶת כָּל הַמֹּפְתִים הָאֵלֶּה לִפְנֵי פַרְעֹה וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ. (יא, י)

למעשה כבר נשלמו מעשיהם של משה ואהרן עם סיום מכת חשך, שהרי במכת בכורות לא היה להם חלק כלל, מלבד האמירה שאמר משה לפרעה במאמר ה' ברוך הוא. (ועיין ברמב"ן ז"ל). ועדיין לא הושלמה המלאכה, ולא שילח את בני ישראל, אך השתדלותם נשאה פירות ופירי פירות, בהשרשת אמונת ה' בלב העם, שיֵדעו וגם יספרו לבניהם, שה' הוא האלהים והוא מנהיג העולם וכל אשר בו ומשגיח בהשגחה פרטית, בההיא עינא פקיחא דלא נים ולא תיר, הנה עין ה' אל יראיו אל המייחלים לחסדו, לא ינום ולא ישן שומר ישראל, והמלכים וגם הנסיכים, המה ושריהם, חייליהם ומפקדיהם, יושבים ומתכננים ומרבים מחשבות לרעה, אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד. והקב"ה מיפר את עצתם, ומקלקל מחשבותם ומשיב להם גמולם בראשם. והיא הנהגה קבועה בכל הדורות ובכל המקומות, אין יום ואין שעה שאינם מחשבים חשבונותיהם לרעה לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם, כאשר עשה לאבותינו, וכאן במצרים ראינו דבר מטבע זה שפועל בסדר נפלא, וכאן הוא התנהל ביד משה רבנו ע"ה במאמר ה' עליו, עם אזהרות מראש לפרעה ועמו על כל מה שהי"ת עומד להביא עליהם, אחת מהנה לא נעדרה, עם התראות של שבוע או ג' שבועות לפני כל מכה ומכה.

וא"כ יש סדר מסודר, שפרעה בדרך כלל מבקש ומתחנן על נפשו, ומשה יוצא ומעתיר ומסיר מעליו ומעל עמו את המכה. ושוב הרשע הזה מקשה את לבו. והי"ת אומר למשה וישראל דעו לכם שפרעה לא יכנע, וכל זה כדי להוציאכם ולהצילכם ביתר שאת ויתר עוז להרבות בנסים ונפלאות עד שישלים הלמודים שהועיד ללמד לעמו ישראל, כדי להשלים את אמונתם ולחזקה שתעמוד לדורות עולם.

ומזה נלמד להבין בכל הדורות את הנהגת הי"ת עם עמו בכל צרתם ומצוקתם, שאע"פ שאין אתנו נביא ואין היודע דעת עליון, להבין כיצד תהיה הדרך בה יציל הי"ת את עמו ומה עתיד הי"ת לעשות. מ"מ כשמתבוננים בכל אשר נעשה עמנו במצרים, יכולים להבין את דרכי הי"ת עם בריותיו, ואת הנהגתו ומעשיו עמנו. ישמע חכם ןיוסף לקח.

והנה השלמת שליחות משה ואהרן נעשתה רק בידי ה', וכמאמר הכתוב (תהלים נז, ג), אקרא לאלהים עליון לה' גומר עלי, שהוא לבדו יכול להשלים כל ענין, ולנו השאיר רק כוח ההשתדלות, ולא עלינו המלאכה לגמור, ולא אנו שיכולים להשלים תכלית דבר.

ואפשר שהיה למשה ואהרן צער בדבר שלא יכלו להביא הענין להשלמתו, וע"כ גם אחר שכבר הודיעם הי"ת, שמיד אחר מכת בכורות יצאו בני ישראל ממצרים, עדיין ראה צורך להפיס דעתם, ואמר להם, לא ישמע אליכם פרעה בהזהרה זו, כי אני הכבדתי את לבו, למען רבות מופתי בארץ מצרים, ועדיין לא הושלם כל הענין כולו. והשלמת הענין הזה יש לה חשיבות גדולה מאד, כי זו התכלית של כל הנעשה במצרים מראשית שליחותו של משה אל פרעה, ועד יציאת בני ישראל בפועל ממש, ועם המופתים העתידיים, שלדעת רש"י ז"ל זה כולל קריעת ים סוף, וניעור פרעה וחילו בתוכו, שרק בזה תושלם ההכנה הנפלאה בנפש העם, לקראת מתן תורה.

והמשיך ואמר ומשה ואהרן עשו וגו', רוצה לומר, שמצדם לא החסירו דבר, ועמדו בכל המוטל עליהם, ולא מהם היה העיכוב, רק מה' היה הדבר. וזהו אומרו: ויחזק ה' וגו' ולא שלח וגו'.