הרב עמאר - כי חן וכבוד יתן ה'

וַיִּתֵּן ה' אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם גַּם הָאִישׁ משֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם. (יא, ג)

חן וכבוד יתן ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים (תהלים פד, יב) וכאן נתן הי"ת חן לעם ישראל, וכבוד למשה, וע"כ הוא גדול מאד בעיניהם, וכשהשם ב"ה נותן חן, אין מי שיעמוד בפני זה, ואפילו בעיני אויביהם בנפש. שכן המצריים מוכים ומושפלים משך כל עשר המכות, והכל בשביל ישראל בא להם, ועם כל זה, ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים, ומשה שמוליך ומביא הכל באשר לכל, הוא גדול מאד ונכבד בעיני עבדי פרעה ובעיני העם.

ובס"ד פירשתי מה ענין חן וכבוד יתן ה', וכי רק חן וכבוד ה' נותן, והלא מידו הכל ואפס זולתו, ומהיכן אפשר לקחת ולקבל, והרי לו הגדולה והגבורה והתפארת וכו', והעושר וכו'. וי"ל דאע"ג דכל הדברים ממנו יתברך, אך כל הדברים מתחילת יצירתם יעודם הוא בעבור האדם, ובחסדו ית' הוא זן ומפרנס ומכלכל לכל בכל מכל כל, לכל גויה וגויה, די מחסורה. אך החן והכבוד הם שלו ואליו נועדו מראש ומעיקרא, ולא לאדם, וכמו שאמר הכתוב (תהלים כד, ח-י), מי זה מלך הכבוד, ה' עיזוז וגבור וגו', מי הוא זה מלך הכבוד, ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה. וכשנותן לבשר ודם, אנו מברכים ברוך שחלק מכבודו ליריאיו (שו"ע או"ח רכד, י), כלומר שהכבוד שנותן להם הוא חולק אותו מכבודו שלו ישתבח שמו לעד, כי אין כבוד המיועד לאדם.

ואולם יש כבוד של בשר ודם, אך הוא כבוד מדומה. (וכמ"ש בברכת אליהו פר' ויגש מאמר ו' בשם הגר"א דכל מקום שכתוב כבוד מלא וא"ו, הוא כבוד אמיתי, כמו, כבוד חכמים ינחלו (משלי ג, לה). אך כבֹד בלי וא'ו הוא כבוד מדומה כבוד של הבל וריק, כמו שאמרו אחי לבן על יעקב אע"ה, ומאשר לאבינו עשה את כל הכבֹד הזה (בראשית לא, א). שהתכוונו לצאן ובקר ועבדים וכו'. ואולי כבוד כזה הוא של בשר ודם, והרי הוא כשאר המתנות המיועדים לאדם מלכתחילה). ודינו של החן כדין הכבוד, ושרש אחד הוא.

וכאן נאמר ויתן ה' את חן העם וכו', וכשה' נותן מחנו יתברך עליהם, גם אויבים נכנעים, וזה שאמר הפסוק (משלי טז, ז), ברצות ה' דרכי איש, גם אויביו ישלים עמו.