הרב עמאר - כנותו ועדינות נפשו של משה בדברו עם פרעה ועבדיו

וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה לֵךְ מֵעָלָי הִשָּׁמֶר לְךָ אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי תָּמוּת, וַיֹּאמֶר משֶׁה כֵּן דִּבַּרְתָּ לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ. (י, כח-כט)

מפשוטו של מקרא נראה שפרעה מאיים על משה להורגו אם יבא עוד פעם לראותו. וכן פירש רבינו הראב"ע ז"ל, "תמות", אתה תהיה חייב מיתה שתמרוד במלכות. עכ"ל.

ואולם בתרגום יונתן בן עוזיאל, יש פירוש אחר, שאמר פרעה למשה השמר לך, לא תוסיף דבר אלי עוד דברים קשים כאלה, כי ביום שתראה את פני, אני אכעס עליך מאד, ואמסור אותך ביד האנשים שהיו מבקשים את נפשך לקחתה. ויאמר לו משה, טוב דברת, ודע כי בזמן שהייתי יושב במדין, נאמר לי בנבואה מאת ה', שהאנשים הדורשים את נפשי, ירדו מנכסיהם ונחשבים למתים, ולא מתוך שריחמת עלי (להצילני מהם) הייתי מתפלל עליך, שהמכה היתה סרה ממך, וכעת לא אוסיף שוב לראות פניך. ע"כ. וע"ש בירושלמי שגם שם כתבו כעין זה.

וצריך להבין למה התרגומים הנז' הוציאו המקרא מפשוטו, וכי פרעה צריך לעזרתם של האנשים המבקשים נפש משה כדי להורגו, והלא מלך הוא ודי לו שיאיים עליו להורגו הוא בעצמו.

והנראה דס"ל לחז"ל שפרעה לא היה מסוגל לאיים על משה להורגו, מפני שידע הוא ועבדיו היטב היטב, שמשה היה מצילו בתחינותיו ותפילותיו, וגם שמר על כבודו ונהג בו דרך ארץ עד לאחת, והיה מסביר לו שכדאי לו לטובתו ולטובת עמו שינהג בעצתו, וכל אשר אמר להם התברר לאמת ויציב, והיו כל עבדי פרעה ושריו וחכמיו מעריצים את משה במאד מאד, וגם פרעה חש התבטלות מוחלטת כלפי אישיות נפלאה זו שהיתה אישיות שמימית ופלאית, בעלת עוצמה מאין כמוה, חזקה ונחרצת, שלא תשנה מן האמת אפילו כחוט השערה, ולא נפל ארצה מדברו מאומה. ויחד עם זאת נוהג בענוה ובדרך ארץ וכבוד עד לאחת, ואין בו אפילו קורטוב של שחץ ושל עריצות. והיה נושא חן וחסד בעיני כל רואיו. ולמרות המכות הקשות שהביא על המצרים לא שנאוהו, רק העריצוהו, וכמו שנאמר להלן (יא, ג) ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים, גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים, בעיני עבדי פרעה ובעיני העם. והדברים לא נעלמו מעיני פרעה, וע"כ לא היה מעיז לאיים עליו להורגו, כי בזה היה מקומם את העם כנגדו. ועל כן היה מנסה בערמה לאמר לו, שהוא זה שהגן עליו והצילו מפני קמיו ורודפיו המבקשים את נפשו לקחתה, אך עתה שדיבר (משה) אליו דברים קשים כל כך, שאינו יכול לשאת ולסבול אותם עוד, הוא יפסיק להגן עליו מפני מבקשי נפשו לקחתה.

ומשה השיבו שכבר בהיותו במדין, הודיעו ה' בנבואה, כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשו, או ירדו מנכסיהם עד שנחשבו למתים, וכבר לא יהיו מסוגלים עוד להזיקו. וממילא מודיע משה לפרעה כי מה שהיה מרבה להתפלל עליו, אין זה מפני שהגן עליו פרעה מפני רודפיו, וכפי שפרעה ניסה לצייר בשקריו, כלפי שריו ועבדיו, שהרי כבר מתו שונאיו מזמן, והוא ידע זאת עוד בטרם שפגש את פרעה עפ"י דבר ה', שהרי במדין ה' בישרו על כך כמו שנאמר (שמות ד, ט) ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך. ונמצא א"כ שהתפלל משה על פרעה משום שהוא באמת חפץ בטובתו וגם בטובת מצרים כולה, ועל כן היה מוכיחו תוכחת מגולה מתוך אהבה מסותרת, שישימו לבם לדבר ה', לשלוח את עמו ישראל לעובדו, כדי שלא יכה אותם בדם ואש ותמרות עשן. ומיד שהיו המצרים מגלים סימני חרטה, היה יוצא את העיר ונושא כפיו השמימה, בתפלה ותחינה לעורר עליהם רחמים באהבתו אותם, ומתוך הוקרה וכבוד שהוא רוחש למלכם. ולא מפני שפרעה הגן עליו, כי ה' עומד לימינו, עזרו ומגינו.