הרב עמאר - מתי נבראה הקשת

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם, אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ: (ט, יב-יג)

יש לדקדק כי בתחילה נאמר "אשר אני נותן" והוא לשון הווה ולא לשון עבר, ואילו תיכף אח"כ אומר "את קשתי נתתי בענן" והוא לשון עבר ומשמע שכבר היה קודם.

ורבינו אברהם ן' עזרא ז"ל כתב, שאין פירושו כאשר אמר הגאון כי בתחלה היתה הקשת, אלא נתתיה עתה. עו"כ על הפסוק (בראשית ט, יד), ונראתה הקשת, אילו היינו מאמינים בדברי חכמי יון, שמלהט השמש תולד הקשת, יש לומר כי השם חיזק את אור השמש אחר המבול, והיא דרך נכונה למבין. עכתד"ק.

והנה מתחילה כתב שדברי הגאון אינם מוכרחים, דאע"ג דכתיב "נתתי", אין להכריח מזה שכבר היתה בתחילה, אלא אפשר לפרש נתתי עתה. ומ"מ שב וכתב את דברי חכמי יון שמפרשים איך נוצרים צבעי הקשת וצורתה, שהוא ע"י להט השמש אל תוך העננים, ואז משתקפת הקשת מכח הטבע שהטביע הקב"ה בבריאה מראשית בריאת העולם. וע"ז אמר שאם נקבל דבריהם, אזי יש לפרש שהי"ת חיזק את אור השמש אחר המבול, ובזה נתגלתה הקשת לעין כל רואה, וזה הוא שאמר הכתוב "את קשתי נתתי בענן".

והרמב"ן ז"ל גם כן חקר בדבר, אם הקשת היתה במעשה בראשית, או שהי"ת יצר אותה מחדש בזמן הברית הזאת, וכתב שמהפסוק, אשר אני נותן, משמע שלא היה קשת במעשה בראשית, ועתה ברא ה' חדשה לעשות קשת בשמים ביום ענן, וע"ש עוד מש"כ בזה.

ואחר זה כתב שבעל כרחינו נאמין לדברי היונים, שמלהט השמש באויר הלח יהיה הקשת בתולדה, כי בכלי המים לפני השמש יראה כמראה הקשת. וכשנסתכל עוד בלשון הכתוב נבין כן, כי אמר, את קשתי "נתתי" בענן, ולא אמר "אני נותן" בענן, וגם מלת "קשתי" מורה שהיתה לו הקשת תחלה, וכך הפירוש, הקשת אשר נתתי בענן מיום הבריאה, תהיה מן היום הזה והלאה לאות ברית ביני וביניכם. ואם תבקש טעם נתינת האות בקשת, הוא כטעם עד הגל הזה ועדה המצבה וגו' (בראשית לא, נב), וע"ש שהאריך בזה, וכתב שיש לרבותינו בבראשית רבה סוד בענין, ע"ש בדב"ק.

והעולה מדבריו ז"ל דמסכים לדברי היונים שאכן נראית הקשת מכח להט השמש באויר בלח, וזה מכלל מעשה בראשית, וכתב שכן נראה מהפסוק, שהרי כתוב "נתתי", היינו, שכבר נתן מעת שברא העולם, ואותה קשת שהיתה מאז, קבעה מעתה לאות ברית בינו ובינינו.

וכבר קדמו בזה הראב"ע ז"ל, וכתב דאחר המבול חיזק הקב"ה את אור השמש. וזה בנוסף למה שכתב הרמב"ן ז"ל, שהי"ת קבע את הקשת לאות ברית, עוד זאת עשה, שחיזק את אור השמש, וכנראה שעל ידי חזוק זה, מתגלים צבעי הקשת ביתר חוזק עד שהקשת נראית לעיני בני אדם.

וכתב רבנו עובדיה ספורנו ז"ל, את קשתי נתתי בענן, סדרתי שיהיה בטבע. והיתה לאות ברית, בהיות הקשת כפולה כי אמנם נלאו חכמי המחקר לתת טעם לצבעי הקשת השנית, אשר הוא על היפך סדר צבעי הקשת הראשונה המורגלת, והיא תהיה אות לצדיקי הדור שדורם חייב, כאומרם (כתובות עז, ב), כלום נראתה הקשת מימיך, ויתפללו ויוכיחו וילמדו דעת את העם. ע"כ.

ונמצא שעיקר האות הוא להודיע לצדיקי הדור שיעוררו לב העם לשוב אל ה', ולהתפלל על הדור.