הרב עמאר - הפרכת טענות החוקרים על "קדמות העולם"

וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ, וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם, וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם, חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים, וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ וְכֹל הָאָדָם, כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ, וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה, וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם: (ז, יז-כד)

כתב רבינו בעל אוה"ח הקדוש זיע"א, וימח את כל היקום, פירוש, מלבד הגויעה הרמוזה בפסוק שלפני זה, גם נמחה כל מה שהיה עומד מהם באמצעות ריבוי המים, חם וקר (רומז לדברי חז"ל שנפתחו גם מעינות חמים מן הארץ ראה סנהדרין קח, ב), ונמחה כל הויתן ונעשו כמים, והיו כלא היו בעולם, ובזה נשכיל דברי רבותינו ז"ל (ברכות סא, א), וז"ל, אמר רבי אמי אחור וקדם צרתני וגו'. ע"ש בדברות קדשו.

והנה יש חכמים בעיניהם הטוענים לקדמות העולם, והדברים עתיקים. וכבר השיבו עליהם חכמינו לדורותם, ובימינו נוספו גם חכמי הארכיאולוגיה החוקרים באתרים עתיקים למצא כלים וחפצים וגם עצמות של אדם ובעלי חיים, ובודקים וקובעים זמן לכל דבר ופעמים מדברים באלפים ופעמים גם במליוני שנים, וקובעים את הדבר בבטחון מלא, כאילו היו הם עומדים בעת בריאת אותו בעל חי, או לפחות בעת מיתתו. וזוכרים היטב את מספר השנים שעברו עליו מאז. וכן בחפצים שונים נותנים וקוצבים שנותיהם.

ובהיותי דורש בפני בני הנוער במקומות שונים, היו מעלים קושיות מדברי החוקרים והארכיאולוגים, שהוא מנוגד לאמונתינו הטהורה שהעולם נברא ע"י הבורא יש מאין, לפני חמשת אלפים ושבע מאות וס"ז שנים, והארץ היתה תהו ובוהו ולא היה בה מאומה, וה' עשה שמים ויצר ארץ וכל צבאם. כידוע לנו בבירור גמור בלי שום פקפוק כלל.

ויש שתירצו עפ"י דברי חז"ל (ב"ר ג, ז ושם ט, ב וקה"ר ג, יד), שהקב"ה היה בורא עולמות ומחריבן, וניסו לומר שהדברים העתיקים הללו הם משארית אותם העולמות. ולא מסתבר כלל, ש"מחריבן" פירושו מאבדם, ומלבד שזה לא היה במתכונת זו, ואולי גם לא גשמי כלל, ואפי' תאמר שהיו העולמות ההם גשמיים והיו בהם יצורים, הנה כשהחריבם לא נשאר מהם לא שורש ולא ענף, וע"כ אין מהם דבר שנשאר בעולמנו זה, שנברא ע"י הקב"ה יש מאין ללא יוצא מן הכלל.

ואמרתי בזה, כי הנה אלו החוקרים, למדו ממחקרם סימנים שונים שעל פיהם אפשר לספור את מספר שנותיהם, וכך חוקרים כל דבר, וכשמוצאים את הסימנים ההם מחשבים את חשבונותיהם ומסיקים על מספר השנים שחלפו על הדבר ההוא.

וזה דומה לשינים שבפה של הבהמות, שמהם אפשר לדעת גיל הבהמה, וכן בעצים יש בתוכם כעין טבעות שמהם ניתן ללמוד על גיל העץ וכן על זה הדרך בשאר דברים.

ואולם יש דבר שלא הביאו החוקרים בחשבון, וגם אין שום שייכות לאמוד אותו, והוא, שאפשר לומר, שהדברים הללו בעת שנבראו, כבר אז נבראו בצורה ההיא כאילו עברו עליהם מיליוני שנים, ואת זה אין אדם שיכול לדעת, וזה שייך באבנים ובעצים, ובבני אדם, ובשאר בעלי חיים, ואפשר שכאשר בא לידי החוקרים חלק מדברים אלו עומדים ונפעמים מרוב התפעלות, ובודקים לפי הסימנים ומחשבים ומסיקים שלפי החשבון הוא עתיק שבעתיקין.

ועוד אחרת תיתכן, שבעקבות מאורעות שהיו בעולם שאינם רגילים כלל ועיקר, כמו המבול שהיה גובר ומתגבר בחמים וקרים מלמטה ומלמעלה, עד שנמחה הכל כמים. ואין לך אדם שיכול לשער מהלכים כאלו, ומה גדולה השפעתם על כל הדברים שהיו שם ועברו תהליך זה. והמתבונן בפסוק הנ"ל, יראה כמה פעמים כתוב על התגברות המים, נאמר "גברו המים וירבו מאד". ועוד נאמר, "והמים גברו מאד מאד". ונאמר עוד, "חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים". ונאמר עוד, "ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום". ועוד לשונות אחרים, אשר כל זה הוא מאד לא מצוי בתורה לפרש כל כך, ובודאי שזה מלמד על התהליכים הנוראים שהעולם עבר במשך ימי המבול, אשר לא יאומן כי יסופר. ומי יכול לתאר ולשער את מדת השפעת התופעה הזאת על אבנים ועצים ועצמות ועוד, שאפשר שבאותם עשרות ימים שבהם נמשך המבול, נעשו הדברים כמו שעברו עליהם עידן ועידנים. ועוד, שבמשך שנות קיום העולם עברו מאורעות שונים בחלקים שונים בעולם, כמו התפוצצויות של הרי געש בקנה מדה שאינו ידוע, וכן רעידות אדמה רח"ל, ושטפונות (כגון צונמי) בעוצמות שאינן ידועות, וכל זה מצטרף למגוון דברים שאי אפשר לצפות ולשער את גודל השפעתם. ודברים אלו מטעים את החוקרים בטעויות מופלגות, כיון שאינם בעלי תורה, ואין להם השגה באמונה, לפיכך אינם טורחים להעמיק ולפשפש אולי היו תופעות שגרמו לדברים האלו להזדקן בערך אלפי אלפים שנים יותר מגילם האמיתי, רק מיד קובעים רוב שנים. וכל זאת הוא משום שאין להם שום ידיעה בהנהגת הבורא ב"ה.

והדבר דומה לאדם שמצא קומקום עתיק, ורצה לברר את גילו של הקומקום, ובדק באבן המצטברת בשוליו, וחקרו ומצאו שבמשך רתיחה של שבוע מתהוה דרך משל מילימטר אחד של אבנית, ואחר שביררו את זה באר היטב, מדדו את עובי האבן שבקומקום והכפילו, עד שקבעו את גילו המדוייק של אותו קומקום. ופשוט שאין מסקנתם יכולה להיות מדוייקת מכמה טעמים, דאפשר שהקומקום הזה היו מרתיחים בו מים על האש במשך כל הזמן ברציפות, יומם ולילה לא ישבות. ואפשר שהיו מרתיחים בו רק במשך שעה אחת בכל יום, ואפשר עוד שהיו מרתיחים בו רק פעם אחת לחדש, עוד אפשר שהיה מכלי חג הפסח, ולא השתמשו בו רק מפסח לפסח, ועוד יש ספקות רבים וגדולים, שאי אפשר לבררם כלל, והם יכולים לשנות את המסקנא על גיל הקומקום בשינויים מופלגים מאד זה מזה, לפי רוב תשמישו ותדירות השימוש בו.

וזו רק אחת מאפשרויות רבות שיכולות לשנות את הענין מן הקצה אל הקצה, דגם תלוי בטיב המים, יש מים שהם מכילים סיד במדה רבה, ויש פחותים, וכן תלוי באש ובחומר שממנו עשוי אותו קומקום, ובמזג האויר שם, ועוד ועוד, באופן שאי אפשר לעמוד על טיב הדבר לברר מספר שנותיו בבירור, בשום פנים שבעולם, קל וחומר לדברים עתיקים בני אלפי שנים, שלא נוכל לדעת את גילם האמיתי.

ועוד דאפשר דבתחילת בריאת העולם היו הדברים בעלי עוצמות שונות לגמרי מאלו המוכרים לנו כהיום, עד שאפשר שאז היה מתבלה הדבר ומשתנה במשך יום אחד מה שלא קורה בימינו אפי' במשך שנה ויותר.

וזכורני שראיתי להגאון הנצי"ב ז"ל בפירושו העמק דבר על התורה על הפסוק (דברים לב, מ), כי אשא אל שמים ידי, שתוך דבריו כתב, כי בשנות הבינים כאשר כסה אופל הבערות בעולם לא היו חכמי אוה"ע חוקרים בחכמת הטבע, ולא חקרו אלא באמונתם ובמה שלמעלה מן הטבע רק בכח המדמה. וע"כ היתה חכמת ישראל נלוזה אצלם, וארחותם בזוים בעיניהם. כי לא ידעו את ה' וישראל עמו וכח חכמתם. אבל כאשר אשא אל שמים ידי, היינו בעת שהי"ת יראה את כחו לגלות כל סתרי הטבע כמה השפעה יש בכל יסוד ובכל בריאה להשפיע ברכה וטובה בעולם, ויהיו אז חכמי אוה"ע חוקרים בזה הרבה, עד שיעמדו על נפלאות הבורא ית'. ובזה שיהיו עסוקים בחכמת המשפיעים יכירו כח ישראל וחכמתם, שגם בזה לא נגרע כחם. ואדרבה מעתה יכירו וישכילו חכמת ישראל ותעודתם מכבר לעבוד אך את ה' יוצר כל הבריאה וממילא יתגדל שמו ית' בעולם, וזהו שמסיים המקרא אשר ע"י זה. "ואמרתי חי אנכי לעולם". וכבר נתבאר שלשון חיות לא שייך לומר על הקב"ה אלא על תכלית הבריאה בהתמלאות כבודו ית' בכל הארץ. ומן אז שברא העולם נוכל לחשוב שהוא חי וקיים. משא"כ לפני היצירה לית מחשבה תפיסא ביה כלל. ומשום הכי אמר דבזה שיגלה סתרי הטבע המשפיעים בשפע רב אשר לא ידע אדם מזה עד כה, אז יתגלה כבודו וחי לעולם, וממילא יכירו כל האומות בחשיבות ישראל עמו, עכת"ד הנפלאים.