הרב עמאר - דמיון התיבה לסוכה מדות התיבה - סוד ענינם

וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ, צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ: (ו, טו-טז)

והגאון הרב מלבי"ם ז"ל כתב בפירושו (שם), שמדות התיבה מלמדים על שילוב הוי"ה ואדנות, בהכפלה זה עם זה, והיינו, י' של הוי"ה כפול א' של אדנו"ת עולה עשר. וה' דהוי"ה כפול ד' דאדנו"ת, עולה עשרים, ועם העשר הקודמים, הם שלושים כגובה התיבה. ו' דהוי"ה כפול נ' דאדנו"ת, עולה שלש מאות והוא אורך התיבה. וה' אחרונה דהוי"ה כפול י' דאדנו"ת הם חמשים כמו רחבה של התיבה, עכתד"ק.

וידוע ומפורסם שהשילוב של הוי"ה אדנו"ת הוא מיתוק הדינים, ששם אדנו"ת הוא אותיות "דינא" שהוא מדת הדין, ושם הוי"ה כולו רחמים, ובשילוב של שם הוי"ה עם אדנו"ת מתמתקים הדינים. והן ידוע דדינים ממותקים חשובים ומועילים יותר מרחמים פשוטים.

וכבר אמרו חז"ל (בראשית רבה יב, טו), שחשב הקב"ה לברוא עולמו בדין, שנאמר (בראשית א, א), בראשית ברא אלהים וגו', וראה שאין העולם יכול להתקיים בדין, ושיתף רחמים עם הדין, שנאמר (בראשית ב, ד), ביום עשות ה' (הוי"ה), אלהים ארץ ושמים, ועל כן כשרצה הקב"ה לרחם על עולמו ולא להשחית את הכל, אמר לו לנח עשה לך תיבת וגו', דהיינו שיעשה תיקון לעולם ולימדו את המדות של התיבה, ורמז לו בה את ענין מיתוק הדינים.

והנה לפי חשבונו של הרב מלבי"ם ז"ל נשארה יתרה אמה אחת, דכתיב ואל אמה תכלנה מלמעלה. ולדבריו לא נרמזה אמה זו בחשבון הנ"ל.

ויש לומר דאין צריך לומר בתחילה י' דהוי"ה כפול א' דאדנו"ת, דא"צ לזה, כיון דבלא"ה ישאר מנינו עשר, ולכן די לנו לומר שהאות י' הראשונה דשם הוי"ה היא עשר, ועם ה' דהוי"ה כפול ד' דאדנו"ת שהם עשרים, סך הכל שלשים, שהוא גובה התיבה. ונשארה אות א' דאדנו'ת יתרה, לרמוז על האמה ההיא שבגג התיבה. וי"ל דהאות אל"ף היא מיתוק, וכמו שמצינו בדברי רבנו האר"י ז"ל דשם אדנו"ת הוא "דין" ואות אל"ף הבאה בתחילתו הריהי ממתקת את הדין, א"ה וזהו ואל אמה תכלנה מלמעלה. ודו"ק [א"ה – כדי להבין דברי מרן המחבר נר"ו אעתיק לך בזה דברי רבנו האר"י בעץ חיים שער י"ח פרק ה' (מהדו"ת) וז"ל בתוך דבריו, כי הנה שם אדנ"י מורה על הדין כנודע, וכן ג' אותיות האחרונות הם "דין", ונשאר אות ראשונה שהוא אל"ף, והוא בחינת הרחמים המשותפים עם הדין שבה, ואות אל"ף זה מורה ע"ש אהי"ה שהוא רחמים, וזה הטעם שנקרא מלכות בספר הזוהר דינא רפיא, לפי שמתחברת דין עם אל"ף שהוא רחמים כנ"ל, ואז הוא "דינא רפיא" וכו'. ע"כ לשונו הנצרך לנו. יבח"ר].

ובאו אותיות הוי"ה אדנו"ת משולבים בתיבה, כי צריכים אנו לשלב את הוי"ה ואדנו"ת כדי למתק את הדינים, כי שם אדנו"ת לבד הוא דין (אם כי דינא רפיא, וראה עוד בע"ח שער לח פ"ד במהדו"ת, וטעמי המצוות פרשת קדושים, ופרשת בהר, ובליקוטי תורה פר' האזינו, דשם אדנ"י הוא אותיות "דינא", ועי' שער מאמרי רשב"י פ' בלק), ולכן באו שניהם יחדיו כדי שיומתקו הדינים מעל הצדיקים.

וידוע דגם בסוכה רמוזים הוי"ה ואדנו"ת יחד, כיון דשניהם עולים יחד צ"א כמנין "אמן", וכן "סוכה" מלאה וי"ו עולה צ"א כמנין הוי"ה אדנו"ת.

[א"ה - אמנם בתהלים (עו, ג), מצינו ויהי בשלם "סוכו" ומעונתו בציון, וחוץ מזה לא מצינו סוכה מלא, והנה "סוכו" עולה בגימ' צ"ב ולא צ"א. אמנם נראה דאין זה מן הקושי, כי "סוכו" דתהלים היינו סוכה שלו, כאשר תוכיח אות וי"ו אחרונה, אבל כשלעצמה הוא "סוכה" מלא וי"ו, שהרי נזכר גם אות וי"ו בראשונה. ועי' היטב בשער הכונות בענין סוכות דרוש ד' וכנראה שעל זה סמך. ע"ש. ואולי יש לרמוז בפסוק ויהי בשלם "סוכו" היינו שיושלם שם הוי"ה אדנות, ויתקיים בנו ביום ההוא יהיה ה' (אדנו"ת), אחד ושמו (הוי"ה), אחד, היינו ששמותיו יתברך והוא יהיו הכל אחד וזהו "סוכו" הוי"ה אדנו"ת ועמו יתברך עולה כמנין צ"ב, או אז יושלם הענין, ונזכה ל"ומעונתו בציון", ונבנתה עיר על תילה, ירושלים בנויה בנין עולם, בב"א. יבח"ר].

וכן הוא מאמר המשורר שנתפרסמו שיריו בישראל הוא ניהו הרב הגדול רבי דוד חסין ע"ה בשירו המפורסם "סוכה ולולב", וזה לשונו:

ישמח ישראל בצל סוכתו / יסתופף יחסה תחת אברתו / השם ככתבו וכקריאתו / כמספר "סוכה" מספרו עלה.

ואמר השם ככתבו (הוי"ה), וכקריאתו (אדנו"ת), כמספר "סוכה" מספרו עלה. כי מנין שניהם הוא צ"א.

ונראה לענ"ד דבתיבת נח שהיא הצלה לכל באי עולם, לכך "הכפילו" בה אותיות הוי"ה באותיות אדנו"ת. אבל הסוכה שהיא פרטית לכל בית ובית, נרמזו בה שם הוי"ה ואדנו"ת ללא הכפלה. וכמו שהתיבה הגינה על נח ובניו מפני מבול המים, גם בסוכה נאמר (תהלים כז, ה), כי יצפנני בסכֹה ביום רעה וגו', וכן הפורש סוכת שלום עלינו (חתימת ברכת ערבית של שב"ק, ועי' בתיקו"ז תיקון ו' דף כב ע"ב), ופרוש עלינו סוכת שלומך, ואומר (ישעיה ד, ו), וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר, וכמו שבתיבה ההגנה וההצלה נעשו ע"י שתי שמות הקודש האלו, כן נרמזו נמי בסוכה.