עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר: (ו, יד)
ומצינו לרש"י ז"ל (שם), שכתב, וז"ל, הרבה ריוח והצלה לפניו ולמה הטריחו בבנין זה, [אלא] כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה מאה ועשרים שנה, ושואלין אותו מה זאת לך, והוא אומר להם, עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם, אולי ישובו. עכ"ל. ומקור הדברים נזכר בדברי רבותינו במסכת סנהדרין (קח, ב).
והנה מסתמא שכבר בשנה הראשונה לעבודת התיבה, היו שואלין את נח אנשי דורו, מה העבודה הזאת לך נח, ובפרט שהיו יודעים שהוא חכם ונביא, ולא זו בלבד, אלא אף ממציא המצאות להקל עליהם מקושי העבודה, כי עד שלא בא נח לא היו לבני אדם כלי מחרישה, ונח הכינם להם, להקל מעליהם את טורח החרישה (תנחומא בראשית סי' י"א ורש"י לתורה בראשית ה, כט ועי' ב"ר כה, ב), עד שאמרו עליו בני דורו, זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו (בראשית ה, כט ועי' רש"י וראב"ע שם). והנה הם רואים את נח מחפש עצים גדולים ביותר, להכין תיבה גדולה, שלש מאות אמה ארכה, ורוצים לדעת מה מעשיו, ולמה עושה תיבה כה גדולה, והוא משיבם, שהקב"ה עתיד להביא מבול מים על העולם, למחות את כל היקום ולהשחית כל בשר, ומן הסתם גם שאלוהו למה עושה ה' ככה, והשיבם, מפני שהשחית כל בשר וכו'.
ואמנם בני דורו רואים כי כלה קיץ וגם חורף עבר ומבול אין, ואמרו בליבם, נח חולם לו חלומות. אבל הם רואים את נח ממשיך בעבודת התיבה בכל המרץ, ואומרים לו היכן המבול שאמרת, ובינתים חולפת לה עוד שנה שלימה ומבול אין. ולכל השואלים נח משיב, אם הקב"ה אמר כך יהיה, ועוברים עוד ימים ושנים ומבול אין. ואחר עשר שנים, אומרים בני הדור לנח, כמה אתה מתעקש, והלא עיניך הרואות כי חלפו עשר שנים ואין מבול, חדל לך מעבודתך, והתעסק בדברים מועילים. אך נח עומד בשלו. ואחר עשרים ושלשים שנה, ממשיכים להתוכח עמו, ומנסים ידידיו וחבריו להניאו מהמשך העבודה הקשה, בטענה שאין זה נכון, ורוב השנים יוכיחו. וחלק מן האנשים כבר התחילו לחשוב שנח לקה בנפשו, או עברה עליו רוח שטות, וחי לו בתוך עצמו, ולא מוכן להביט אל המציאות. וכך יכולים אנו לתאר לעצמנו מה קרה בחלוף שנה ועוד שנה, איך פנו אליו בני דורו, ומה חשבו עליו.
וגם כשכבר עברו מאה שנה והוא עדיין עומד בעקשנותו וסרבנותו לחדול ממעשיו, וממשיך בעבודת בניית התיבה בכל הלהט ובכל המרץ, בודאי כבר היו רבים מאד שאמרו, חבל על נח, הוא השתגע לענין הזה. ועברו עוד כעשרים שנה אחרי המְאַת שנים, ולא רואים שום זכר למבול, וכבר נשתקע הדבר מהם לגמרי, ואפילו אלו האנשים שהיתה קצת אמונה בלבם, ובתחילה היו חרדים מפני המבול, הרי שעם הזמן נשכח מהם הענין ונרגעו לגמרי.
אך דבר אלהינו יקום, הוא אמר ויהי, הוא ציוה ויעמוד, ונאמר:
בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ, וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה: (בראשית ז, יא-יב)
וזה מה שאמרו חז"ל (אבות א, ז), ואל תתייאש מן הפורענות, רח"ל. כי הנה גם אחר זמן כה רב, שכולם היו בטוחים שלא יהיה מבול, הנה קמה וגם נהייתה.
ומזה נלמד בק"ו למדה טובה המרובה, כי הנה הקב"ה הבטיחנו להושיענו. ועברו על ראשינו מים הזדונים, דורות על גבי דורות. ועדיין לא נושענו, אך אנו עדיין מצפים לו, ואליו עינינו נשואות ותלויות, אסורים וכלואים בציפיתינו, ובטוחים ובוטחים בהבטחתו, ואל לנו להתייאש מן הרחמים. ואעפ"י שיתמהמה עם כל זאת אנו מחכים לו בכל יום שיבא בב"א, וההמתנות הם לצורכנו להשלמת תיקוני נפשנו רוחנו ונשמותינו, ולהשלים מלאכת תיקון העולם כאשר הושת על שכמינו, מבורא העולם ומנהיגו, אשר לו נתכנו עלילות, וצופה ומביט עד סוף כל הדורות, ואין דבר נעלם מלפני כסא כבודו.
ורק זאת עלינו לדעת, שיש כח במעשינו לקרב את קץ ישועתינו, וכמו שיש בכח מעשינו והנהגתינו, לקבוע באיזו דרך תתבצע הגאולה, ובאיזה רמה, אם בבחינת עני ורוכב על חמור (זכריה ט, ט), או בבחינה הנה ה' נגלה על עב קל (ישעיה יט, א). וכמו שמצינו לרבותינו (סנהדרין צח, א), שאמרו: אמר רבי אלכסנדרי, רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב (ישעיה ס, כב), בעתה, וכתיב (שם), אחישנה, [הא כיצד]? זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה. אמר רבי אלכסנדרי, רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב (דניאל ז, יג), וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה, וכתיב (זכריה ט, ט), עני ורוכב על חמור [הא כיצד]? זכו - עם ענני שמיא, לא זכו - עני ורוכב על חמור. ע"כ.
וראה בספר אוה"ח להקדוש רבינו חיים ן' עטאר ע"ה בפרשת ויחי (בראשית מט, יא), מה שביאר בזה. ע"ש. וליה עינינו מיחלות שיחיש ישועתנו בקרוב, וכמאמר הכתוב (ישעיה ל, טו), בשובה ונחת תִּוָּשֵׁעוּן. בב"א.