הרב עמאר - "כל אחד צריך לבנות תיבה לעצמו"

וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס, וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ, עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר. (ו, יא-יד)

אפשר שבא הקב"ה ללמדנו, דבמקום שאין אפשרות להציל את כל הדור, אזי יש להשתדל על הצלת הפרט לפחות. וזהו אומרו "עשה לך" תיבת וגו'. ואמנם גם בציווי עשיית התיבה לימדו לעשותה במלאכה גדולה וארוכה מאד. כי עשיית התיבה התארכה על פני מאה ועשרים שנה (כמבואר בסנהדרין קח, ב), כדי שישאלו בני הדור את נח למה מאריך הוא במלאכתו, ואז ישמעו את תשובותיו, על מה שעתיד הקב"ה לעשות בעולמו, ואולי יתעוררו מתרדמתם, ויקיצו ממשוגתם בהבלי הזמן ויעזבו את מעלליהם, וישובו אל ה' בכל לב, אולי ישוב וניחם האלהים.

אך יחד עם זאת ציוה הי"ת את נח להתחיל בבניית תיבה להצלה של יחידים, אותם אנשים שעדיין ניתן להציל.

והנה אנחנו בניו של אברהם אבינו ע"ה, האמונים על דרכו בקודש לדאוג לעשות נפשות גם במצבים הקשים, ולקרב את בניו של המקום ב"ה בעבותות אהבה ונדבה, ולהשיב את הבנים התועים לשלחן אביהם. שומה עלינו לשים מול עינינו גם את מה שציוה הי"ת לנח, שגם זה נחקק בתורה לדורות עולם, שבמקום שאין יכולים להשיג תיקון לרבים, יש לכל הפחות לדאוג ליחידים אשר ה' קורא, ולבנות להם תיבה מפני המשחיתים המקיפים עליהם, ומאיימים לעמוד עליהם לטבעם בבאר שחת, ויש לדאוג שתהיה התיבה הזאת מסוגלת לעמוד בפני רוחות הזמן וסערותיו, העומדות על כל דבר שבקדושה לטבעו ולהשחיתו, ומאיימות להרוס כל חלקה טובה.

ואפילו אם על ידי זה מתבדלים מתוך ההמון, מכל מקום, זהו התיקון של אותה שעה, וזהו מעשה התיבה.

ועוד צריכים לדעת ולהשריש היטב בלב, כי גם כשמצילים רחוקים, גם אז צריכים אנו לבנות תיבה מיוחדת, לבעלי מדרגה, שיהיו במקום שבו יכולים להתגדל בו כפי הראוי להם.

וכבר מצאנו בזמן משה רבינו ע"ה בפרשת קרח, כאשר נקהלו עליהם כל העדה, נאמר בתורה (במדבר טז, כ-כא), וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר, הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וגו'. ועוד נאמר (שם שם, כג- כד), וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר הֵעָלוּ מִסָּבִיב לְמִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם. כי לפעמים צריך להתבדל מן העדה הרעה, ופעמים צריך להתרומם ולהתעלות מעליהם.

והנה בדורנו אנו, ישנו מבול של שחיתות ותאוות, אשר שוטף את העולם כולו בסערה גדולה ונוראה, והיצה"ר הכין לו כלים רבים לקרב את ההרס והשחיתות לכל אחד ואחד בנפרד, בכלים מכלים שונים, וכמה פנים וכמה אופנים יש תחת ידו, לאין קץ ואין תכלה. והעומד במקום פרוץ בלא הגנה, הרי הוא בחזקת סכנה רח"ל מפני המים הזדונים. וגם האיש החזק והחרד על דבר ה', לא תמיד יכול לעמוד נגד אותם רוחות.

ועל כן חובת השעה היא לעשות תיבה שתגן ותשמור את אלה שמחפשים את דרך ה' וישועתו. והם הנקראים מבקשי ה', ויש להצילם מן המים הרעים הסוערים וגועשים ומאיימים להטביע את הכל. וצריך לדאוג לחזק את התיבה בכל מה שאפשר, וסוף מעשה במחשבה תחלה.

ובזה נבין את ענין הקמת הישיבות בדורות האחרונים, אשר בהם מתאספים בחורי חמד, החפצים בתורת ה' בכל לבם, ומתנזרים מתאוות הזמן, ומהאוירה המצויה ברחובות קריה, שהיא ספוגה ורוויה בפגעי הזמן וקורותיו, והם מתרחקים מכל זה וממיתים עצמם באהלה של תורה, והם מוגנים שם בהגנת התורה, שהיא מגנא ומצלא (סוטה כא, ב), ומפני שראו חכמי הדורות האחרונים שחלה הדרדרות רוחנית גדולה, ונפרצו פרצות בכרם ה' צבאות, וראו שיש צורך בתיבה מוגנת, שתהיה להם לחומה ולמחסה נגד הרוחות הרעות המנשבות בעולם. ע"כ התחילו להקים בתי מדרשות וישיבות, שיש בהם כדי לעצור את מגפת הקלקול והשחיתות, אשר אחריתה מי ישורנו. ובכל מקום נעשו הדברים לפי הצורך, וכפי הראוי באותו מקום ובאותו זמן.

ומלבד התיבות הכלליות שהן הבתי מדרש ובתי אולפנא לתורה ומוסר, עוד יש לכל אחד לבנות לעצמו תיבה פרטית, בביתו ובחומותיו, ותהיה הנהגת הבית מבוססת על מבועי התורה. ומראש ומעיקרא ייסד את ביתו על יסודות נאמנים, ועל דרכי אבות ראשונים, יהיו סמוכים ונשענים, ואז יהיה לבו סמוך ובטוח, שבחסדי ה' לא יאונה להם כל רע, ורק בעיניך תביט וגו', לא תאונה אליך רעה, ונגע לא יקרב באהלך (תהלים פרק צא).

ומתוך התחזקותם של מעטים, יבא חיזוק גם לכלל, לפי שאין בכלל אלא מה שיש בפרט, ומעט מן האור דוחה הרבה מן החשך (חוה"ל שער יחוד המעשה פ"ה), וכאשר ראינו ורואים בדורנו זה, את התפשטות האור של התורה צפונה ונגבה, וכך דרכו של אור שאינו פוסק לעולם, שנאמר (משלי ד, יח), ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום.

ויה"ר שנזכה במהרה לראות בבא לציון גואל בשובה ונחת.