הרב עמאר - בחובת כשרון המעשים

אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו וגו', וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת: (ו, ט-י)

כתב רש"י ז"ל, אלה תולדות נח, נח איש צדיק וגו' למדך הכתוב שעיקר תולדותיהם של צדיקים, מעשים טובים, ע"כ. ומקורו טהור בדברי רבותינו (ב"ר ל, ו).

והרה"צ רבי ישראל בהרה"צ רבי משה דנינו ע"ה היה אומר, שהמעשים צריכים להיות בבחינת "את שם את חם ואת יפת". "את שם" שיהיו כל המעשים לשם שמים, ולא לתועלת ונטילת שכר. "ואת חם", שיעשה האדם את המצוה בחום הלב וברצון גמור, ובזריזות גדולה ובשמחה רבה. "ואת יפת", שיעשה את המצות ביופי ובהידור, בבחינת זה אלי ואנוהו (שמות טו, ב), וכדרשתם ז"ל (מס' סופרים ג, יג סוכה יא, ב נזיר ב, ב), התנאה לפניו במצות ועשה טלית נאה, מזוזה נאה וכו'.