הרב עמאר - כונה רעה מקלקלת את המעשה גם אם הוא טוב

וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם, וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ, וַיֹּאמֶר ה' לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וגו', וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה' אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ: (ו, א-ח)

הנה עצם לקיחת אשה היא מצוה גדולה וחשובה, שיש בה צורך וקיום העולם, ובה תלויה מצות פריה ורביה, אבל כאן כשלקחו נשים מכל אשר בחרו, הדבר גרם לכעס והביא עליהם חרון אף, רח"ל.

והטעם הוא, משום שלא התכוונו למצוה, ולא לקיום העולם היתה מטרתם, אלא הלכו אחרי עיניהם, ונטו אחר תאות לבם, כמדוקדק בלשון הפסוק, "ויראו את בנות האדם כי טובות הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו". (ועי' בדברי רש"י ז"ל).

ובתרגום יונתן בן עוזיאל כתב, וחמון בני רברביא ית בנת אנשא ארום שפירן אינון וכחלן ופקסן ומהלכין בגילוי בשרא והרהירו לזנו ונסיבו להון נשין מכל דאתרעיו, ע"כ. הרי שמפרש שהיו נשות הדור ההוא כוחלות ומפרכסות והולכות בגילוי בשר, והרהרו בהם האנשים לענין זנות ונשאו מאשר בחרו. ולכן נאמר בפסוק שלאחריו (בראשית ו, ג), ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעולם וגו'. ותרגם אונקלוס, ואמר ה', לא יתקיים דרא בישא הדין קדמי לעלם וגו', ועיין עוד בהמשך הפסוקים, עד שנאמר (שם שם, ז), ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה, וגו'.

ולמדנו מזה כי אף שלקיחת הנשים היתה נראית כנישואין רגילין, אבל כיון שהלכו אחר תאות לבם, ולא שמו את שם ה' לנגד עיניהם, והרהרו לזנות, אעפ"י שלקחו את הנשים ההן בדרך נישואין, זה דרדר את מצבם והגיעו לשפל המדרגה.

ובפרשה ההיא נאמר (שם שם, ח), ונח מצא חן בעיני ה'. ולהנ"ל צריך לומר דהיו מעשיו ישרים ומחשבותיו וכונותיו נכונות. וזהו ונח מצא חן בעיני ה', שגם בעיני הי"ת שהוא בוחן לבות וחוקר וכליות מצא נח חן, לפי שהיה תוכו כברו, ולכן גם מעשיו היו טובים וזה שממשיך הכתוב ואומר אלה תולדות נח וגו'.