הרב עמאר - נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואהו

וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ, וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר, גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי, וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ, שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ, וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם הָאָרֶץ לִבְנֵי חֵת, וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר, וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי בְּתוֹכֲכֶם לַאֲחֻזַּת קָבֶר, וְעֶפְרוֹן ישֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ לֵאמֹר, לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ, וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ, וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ לֵאמֹר אַךְ אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה, וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ, אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר, וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר: (כג, ב-טז)

ראינו בפסוקים אלו את אברהם מבקש מבני חת להשיג בעבורו את מערת המכפלה אשר לעפרון בן צוחר, ושוב ראינו את עפרון אומר לאברהם שהוא נותן לו את השדה ואת המערה חינם, ואברהם בשלו שרוצה לשלם, ואז עפרון משנה את טעמו, ובא להוציא מדברי בני חת שאמרו לאברהם נשיא אלהים אתה בתוכנו במבחר קברינו קבור מתך, והוא בא להוציא מזה, לכך נאמר, ויען עפרון, היינו שהתחיל בדבר חדש, והוסיף הכתוב ואמר "לאמר לו", ומה אמר, ארבע מאות שקל כסף "ביני ובינך" מה היא וגו'. והמשיך הכתוב ואמר "וישמע אברהם", שמיעה היינו הבנה, כמו שמצינו בתלמוד הרבה פעמים לשון "שומע אני" שפירושו מבין אני (לדוגמא עי' משנה סנהדרין א, ו ובפסחים צד, ב ור"ה ו, א ועוד הרבה מקומות), והיינו שאברהם הבין היטב את דברי עפרון אשר דיבר לו, וישקול אברהם לעפרן וגו', ובלאו הכי ביקש אברהם ואמר, בכסף מלא יתננה לי, ועתה כששמע את רמזי עפרון הברורים אליו, הוסיף ושקל בכסף עובר לסוחר, כדי שלא יאמר עפרון אני העשרתי את אברהם, ובשביל זה מצינו שנאמר אח"כ (בראשית כג, יז-יח), ויקם וגו' השדה לאברהם למקנה לעיני בני חת בכל באי שער עירו. והיינו שאברהם עשה הקנין בפרסום גדול לעיני הכל, שקנה את השדה בכסף מלא, כדי שידעו הכל את אמיתות הדברים, שהרי דרכם של אנשים להרבות דברים, ובפרט על מי שגדול כמו שנאמר (במדבר כא, ה), וידבר העם באלהים ובמשה, ע"כ התווכח אברהם עם עפרון, וביקש לתת לו את כל אשר יבקש לעיני כל באי שער עירו.

ועוד טעם שעשה אברהם אבינו פרסום כל כך בעת קניית המערה, לפי שראה את צרות עינו של עפרון, ורצה לפרסם את המקח לעיני כל, כדי שלא יבא עפרון ויערער עליו אחר זמן, ובשביל זה דאג אברהם לפרסם את המקח בגלוי וידוע ובפומבי. ואחר כל זאת נאמר (בראשית כג, יט), ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו וגו'. כי אעפ"י שמתו היה מוטל לפניו דאג תחילה להשלים את קנין השדה לעיני הכל, ורק אח"כ התעסק בקבורת שרה כדת.

והנה רבותינו במדרש (בראשית רבה נח, ז), דרשו על עפרון את הפסוק (משלי כח, כב), נבהל להון איש רע עין, ולא ידע כי חסר יבואהו. נבהל להון איש רע עין, זה עפרון, שהכניס עין רע בממונו של צדיק. ולא ידע כי חסר יבואהו, שחסרתו התורה וא"ו, הדא הוא דכתיב וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרן, עפרן כתיב, חסר וא"ו. ע"כ. והיינו שלמדתנו תורה שעפרון היה נבהל להון וצר עין בממונו של אברהם. כי מרוב בהילותו לממון, קפץ תיכף ומיד ואמר מחיר גבוה מאד לאברהם והדגיש לו את הענין היטב, כדי לזרזו ולהבטיח את מקחו, אך לא ידע כי חסר יבואהו, שהחסירו לו את האות וי"ו משמו, כי לפני כן נכתב עפרון מלא וי"ו, וכאן נאמר וישקול אברהם לעפרן, עפרן חסר וי"ו.

ובזמנו שמעתי ממגיד מישרים הרב הגה"צ רבי שבתי יודולוביץ ע"ה, שאמר להקשות בשם הגר"א ז"ל, וכי איזה חסרון יש לו לעפרון במה שהתורה לקחה לו את האות וא"ו משמו, וכי הוא מבין בזה, ובכלל מנין ידע שיכתב שמו בתורה, ועוד שאינו יודע כלל איך כותבים "עפרן" אם עם אות וי"ו או אות טי"ת או אות למ"ד, שאינו שייך כלל לעניני התורה, ואיזה חסרון הרגיש. ומה גם שהוא כשלעצמו אהב את הממון והרי קיבל את מבוקשו, כמו שמצינו ששקל לו אברהם ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר, ומה לעפרון ולאות וי"ו.

והגר"א ז"ל תירץ, דידוע שאבימלך נתן לאברהם עבור שרה, אלף כסף לכסות עינים את כל ונוכחת (כמבואר בבראשית כ, טז), ומן הסתם שאברהם אבינו לא רצה ליהנות מהכסף הזה כמו שלא נגע מחוט ועד שרוך נעל בממון ה' המלכים (בראשית יד, כג), ולכן שמר את הממון הזה לקבורתה של שרה. ועפי"ז ביאר הוא ז"ל, דאילו שתק עפרון, ולא היה נבהל להשיב ולהוציא רוחו בפחזותו, חשב אברהם לתת לו אלף כסף במושלם, שלשם כך הוא שמרם, ועתה שנבהל עפרון ואמר, ארבע מאות שקל כסף, נאמר וישקול אברהם לעפרן את הכסף אשר דבר באזני בני חת, ארבע מאות שקל כסף, ועפרן שמח מאד על כך שהשיג מבוקשו, אך לא ידע כי חסר יבואהו, שהחסירו לו וי"ו, שהם "השש מאות כסף" שהפסיד בפחזותו. ואעפ"י שאין לו השגה באות וי"ו שהפסיד משמו, מ"מ הפסד של שש מאות שקל כסף בודאי שהוא מבין, ואם כל מאמציו היו על ד' מאות. לבטח היה צערו רב כשנודע לו שהפסיד שש מאות. ודפח"ח.

וכמדומני שהגר"ש יודולוביץ ז"ל הוסיף על זה, דכל זה, הוא לפי דעתו של עפרן, אבל באמת עיקר הפסדו, הוא האות וי"ו, דאברם לא היה מוליד, והוסיף לו הקב"ה אות ה' בשמו, ושם את שמו אברהם כאשר נאמר (בראשית יז, ה), ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך. ומכח התוספת הזו של אות אחת, נולד לו יצחק וממנו בא יעקב שלם, וממנו י"ב שבטים שבטי יה עדות לישראל, ומשם יצא משה רבינו ואהרן הכהן וכל הנביאים וכל חכמי ישראל, וכל עם ישראל עד סוף כל הדורות. וגם עפרון היה זוכה למעלות רבות ונישאות אם היה נשאר עם שמו מלא וי"ו, כי מי יודע במה היה זוכה, ולאיזה מעלות היה מגיע, אך הוא בטפשותו שם לבו אל הממון בלבד, וגם בממון בא לו חסר גדול יותר ממה שהרויח בפועל, וק"ו מה שהפסיד על ידי זה הוא וכל זרעו לדורות עולם, ודפח"ח.

ובפרט לפי מה שכתבתי בס"ד, בהקדמה לשו"ת שמע שלמה ח"א, על הפסוק (שמות ח, יט), ושמתי פְדֻת בין עמי ובין עמך, למחר יהיה האות הזה, ונכתב פדת חסר וא"ו, וכתבו על זה שהאות וא"ו החסרה במילת פדות מראה על כך שאותה גאולה לא היתה שלמה, וכתב רבינו בחיי ז"ל (שם), דהטעם שלא הושלמה גאולתנו ביציאת מצרים, ויש עוד גלות אחריה, לפי שעדיין לא ניתנה התורה לישראל. וביררתי שם באורך שאות וי"ו היא בחינת התורה, כמבואר בזה"ק פעמים אין ספור (לדוגמא ראה זוהר ח"ב קיט, ב וראה תיקוני זוהר פב, ב), ועוד אמרו (ראה זוהר ח"א רמא, ב), דוי"ו הוא סימנא דחיי, וגם במסכת ב"ב (יד, א), אמרו שהלוחות ארכן ו' טפחים ורחבן ו' טפחים, וכן ההיקף של הס"ת הוא ו' טפחים. ע"ש. נמצא שגם חז"ל בגמרא רמזו את התורה בוא"ו, ובתיקונים (תיקון כ"ה), אמרו ומספרא דוא"ו ואיהו ס"ת. וכתב מרן החבי"ף ז"ל בספר סימנא דחיי (מערכת הוא"ו אות ט"ז), דמהאי טעמא נראה שניתנה תורה בששה בסיון, שהוא רמז לאות וא"ו בחינת ס"ת. והגה"ק מהרצ"ה מזידיטשוב ז"ל אמר (והובאו דבריו בספר קרית ארבע להר"א קליין ז"ל פר' בראשית), שבאות ו' רמוזים קוב"ה ואורייתא וישראל, כי וא"ו במילוי א' עולה בגימטריא שלוש עשרה כמספר אח"ד, לרמוז ליחידו של עולם. וי"ו במילוי יו"ד עולה בגימט' כ"ב, ורומז לתורה היינו, כ"ב אתוון דאורייתא. וכשהוא כתוב ו"ו עולה בגימטריא י"ב שבטי יה עדות לישראל, ובזה פירש מה שכתב האר"י החי זיע"א בשירו הנפלא "אזמר בשבחין" בווי"ן תתקטר, היינו שע"י הווי"ן מתקשרים עם השכינה הקדושה. ולכן מצינו באות ו' שקורין אותה ו' החיבור (וראה זוהר ח"ב קכז, א), שרומזת לחיבור הזה דקוב"ה ואורייתא וישראל דחדא נינהו (ראה זוהר ח"ג עג, א), וע"ש באורך גדול ונפלא בס"ד.

ולכן דייקו רבותינו ודרשו על עפרון הנבהל לממון את הפסוק "חסר יבואהו", ולא אמר "חסר בא לו" בלשון עבר "בא לו", אלא "יבואהו", שהוא לשון הווה, להורות שחסרונו נמשך ולא נפסק רח"ל, כי בפחזותו וכסילותו הפסיד את החיבור לה' ולתורתו, דמי יודע אם לא החסיר הוי"ו אפשר שהיה זוכה להתחבר לעם ה' ונחלתו, והיה נוחל את שתי העולמות.