הרב עמאר - על הזהירות בחינוך הילדים

וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק, וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק, וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע, וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא, וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וגו': (כא, ט-יד)

והנה רבותינו מפרשי התורה כתבו לפרש את הענין הזה כל אחד לפי דרכו, כמו שיעוי' בדברי רש"י ז"ל והרמב"ן ז"ל, ובדברי רבינו בעל אור החיים הקדוש ז"ל, ובדברי שאר המפרשים.

והנה בדרך פשוטה יש מקום להבין כך, מחד גיסא עומדת לה שרה אמנו ע"ה ורואה כי ישמעאל יצא לתרבות רעה, והיא יראה מאד שלא ישפיע לרעה על יצחק בנה שעודנו רך בשנים, ומתוך דאגה לבנה, גזרה אומר, ואמרה לאברהם אבינו, גרש את האמה הזאת ואת בנה. כדי שלא ילמד יצחק ממעשיו הרעים.

ומאידך גיסא עומד לו אברהם אבינו, והיה רע בעיניו עד מאד לגרש את בנו, שמא אחר שיגרשנו יתקלקל יותר, וגם שהדבר היה מנוגד לדרכו שהרי אברהם אבינו היה אוהב את הבריות ומקרבן לתורה בדרכי נועם, וכיצד יעשה היפך מדתו וינהג ההיפך בבנו היוצא מחלציו. והיה אברהם מתקשה בפסיקת הדין הזה כדת מה לעשות.

ואז קיבל פסק דין עליון על כל עליון, בצו אלהי מפורש, ויאמר אלהים אל אברהם, אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך, כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה.

וא"כ ראינו שהי"ת הצדיק את דברי שרה, שאכן יש סכנה מוחשית ליצחק בהיותו בקרבת ישמעאל, והוסיף הי"ת ואמר לאברהם הוי יודע, כי ביצחק יקרא לך זרע, כלומר, אעפ"י שהנך צודק בדאגתך לישמעאל בנך, מ"מ אין מקום לספק, ואין לך להשאירו בסמוך ליצחק, כי ביצחק יקרא לך זרע, וכל מה שהבטחתיך על הזרע ועל הארץ ועל חיי עולם, כל זה הוא בבנך יצחק, כי הוא אבי עם סגולה מבחר המין האנושי אשר בחר לו יה לעמו ולסגולתו, ואליו תשים את עינך ולבך.

וכדי לפייס את אברהם שלא ירע לבבו על גורל בנו ישמעאל, אמר לו הי"ת, וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא.

ולמדנו מכאן עד היכן מגיעה מדת הזהירות, להזהר ולהשמר מכל שמץ השפעה רעה על הילדים. והבא להטהר מסייעין אותו (שבת קד, ב ע"ז נה, א מנחות כט, ב).