הרב עמאר - אור וחושך משמשים בערבוביא אצל לוט

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט ישֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה, וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי בָרְחוֹב נָלִין, וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ: (יט, א-ג)

מן הפסוקים האלו רואים כמה הושפע לוט מדרך החסד של אברהם אבינו ע"ה, בבחינת וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר (יג, ה), וכעין שאמרו רבותינו (מדרש משלי פי"ג וילקו"ש קהלת רמז תתק"נ), על הפסוק (משלי יג, כ), הולך את חכמים יחכם וגו'. משל למי שנכנס לחנותו של בשם, אף על פי שאינו מוכר לו ואינו לוקח ממנו הוא יוצא וריחו וריח בגדיו מבושמין, ואין ריח זז ממנו כל היום. עליו הוא אומר, הולך את חכמים יחכם, וכך היה עם לוט שלמד ממדותיו ומהנהגותיו של אברהם, הן בעצם החסד שעשה בכל לב, כמו שנאמר "ויפצר בם מאד", וגם קיים מצות הכנסת אורחים מתוך מסירות נפש, שכן ידע לוט מן החוק שחוקקו בסדום, שהנותן פת לעני יהרג. וגם מצוות אחרות קיים, כמו שנא' וגם מצות אפה, לכבוד פסח, וכמ"ש רש"י ז"ל (שם). והולך את חכמים יחכם, וכנראה שזה חוק קבוע בטבע שהאדם לומד ממי שהוא הולך לידו.

אך הואיל ולוט היה מתאוה גם להנאות העולם, ונתן דעתו על הרכוש ועל האדמות וכו', עד שהיה נותן לצאנו לרעות בשדות אחרים, ולא חש לגזל, כי אמר הארץ נתנה לאברהם ואברהם אין לו בנים ואני הוא יורשו, והגיע לריב עם אברהם, עד שהגיע למצב נורא, שאברהם איש החסד, שמקרב את כל באי עולם ומכבדם ומעריכם, הוכרח לומר לו, הפרד נא מעלי וגו' (בראשית יג, ט), כדי שלא תהיה מריבה ביניהם, ולוט בחר לו את כל ככר הירדן, כמו שנאמר (בראשית יג, יא), ויסע לוט מקדם, ובדברי רבותינו איתא (ב"ר מא, ז), שהסיע לוט את עצמו מקדמונו של עולם, ואמר אי אפשי לא באברהם ולא באלהיו. והלך לדור עם אנשי סדום שנאמר בהם (בראשית יג, יג), ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד, ובחר בהם לשבת עמהם, והושפע מדרך זו, עד שנחשב לרשע כמותם וכמו שהעיד עליו הכתוב (שם שם, י"ד), וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו, וכתב רש"י ז"ל שם, כל זמן שהרשע עמו היה הדבור פורש ממנו.

ומכאן רואים את ההשפעה הכפולה שהושפע לוט, הן מאברהם והן מאנשי סדום, באומרו לאנשי סדום, אחי אל נא תרעו, הנה נא לי שתי בנות וגו' (בראשית יט, ז-ח), וכתב הרמב"ן ז"ל מתוך שבחו של האיש הזה, באנו אל גנותו, שהיה טורח מאד על אכסניא שלו להציל אותם מפני שבאו בצל קורתו, אבל שיפייס אנשי העיר בהפקר בנותיו, אין זה כי אם רוע לב, שלא היה ענין הזימה בנשים רחוק בעיניו, ולא היה עושה לבנותיו חמס גדול כפי דעתו, לכך אמרו רבותינו (ראה תנחומא וירא פי"ב), בנוהג שבעולם אדם מוסר עצמו על בנותיו ועל אשתו והורג או נהרג, וזה מוסר בנותיו להתעולל בהן, א"ל הקב"ה לעצמך אתה משמרן. עכ"ל.

וזה נורא למתבונן לראות איך מצד אחד לוט מוסר את נפשו כדי להציל את אורחיו, ומאידך מפקיר את בנותיו, ופוסח על שתי הסעיפים. וכך נראים אלו שפורשים מדרכי תורה ומוסר, שהם מלאים סתירות וחרטות, אחת למעלה ושבע למטה כענין הרשעים שמלאים חרטות כל ימיהם. וראינו כי גם שגדל לוט עם אברהם, אך כיון שנתן את עיניו לתאוות העולם והבליו, זה וזה לא נתקיימו בידו, ואור וחושך משמשים אצלו בערבוביא. והחזרה בתשובה רחוקה ממנו, כי אינו מכיר בחטאיו ומרבה בתירוצים ומיישב בהם את סערות לבו ומצפונו, בכך שמדי פעם עושה צדקה או חסד. ומאידך מעשיו במחשכים, עד שהיה קל בעינו הפקר בנותיו, ודין גרמ'א ליה שבנותיו ילדו ממנו בנים למוא'ב יזעקו ונזכר שמו לדראון עולם, ואף אברהם נתרחק ממנו מפני שמו הרע, כאשר אמרו רבותינו (ב"ר נב, ג-ד), על הפסוק (בראשית כ, א), ויסע משם אברהם, להתרחק מלוט שיצא עליו שם רע.