הרב עמאר - בטחו בה' עדי עד

וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ גָל וַיֹּאכְלוּ שָׁם עַל הַגָּל, וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד: (לא, מה-מז)

שמעתי לפני שנים רבות ממו"ר הרה"צ חסידא קדישא רבינו משה חדאד ע"ה וזיע"א, בשם רבינו האר"י דהשם שממנו שואבים ויונקים מדת הבטחון, הוא השם הק' אכדט"ם שהוא חילוף שם אלהים, דהיינו, שהאותיות האמצעיות "לה"י", מתחלפות באותיות הקודמות להם שהם אותיות "כד"ט", והאות הראשונה והאחרונה של השם הזה לא מתחלפות, דהאות אל"ף אין לפניה שום אות, והאות מ"ם סופית, הרי לפניה יש מ"ם ראשונה והיא היא, וע"כ מהשם אלהים יוצא אכדט"ם, ועולה בגימטריא ע"ד, וזהו שאמר הכתוב (ישעיה כו, ד), בטחו בה' עדי עד.

ואותיות כד"ט שהן מתחלפות תחת אותיות לה"י חשבונם עולה בגימטריא ל"ג, וזהו הגל שעשה יעקב אבינו ע"ה עם בניו, וקרא לו גלעד, שע"י החילוף של אותיות לה"י באותיות כד"ט, שעולים ג"ל בזה נהפך השם אלהים לשם אכדט"ם, שהוא ע"ד. וזהו ע"ד הג"ל הזה (ומבואר כל זה בשער הכונות דרושי הפסח דרוש י"ב ובפע"ח שער ספירת העומר פ"ז, וביאר שם לפי"ז שביום ל"ג בעומר נתגבר שם של רחמים ופסקו מלמות תלמידי רבי עקיבא, ע"ש וע"ע בלקו"ת לישעיה אות כ"ו).

[א"ה - ברגלי הקדושים אעבורה ואימא בה מילתא, דהנה מצינו כתוב (ירמיה יז, ז), ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו. והנה מילת "והיה" הוא אותיות הוי"ה שהן מסובבות את האדם, כשהוא בוטח בה' ואז הוא מסובב לגמרי בחסד, כמו שנאמר (תהלים לב, י), והבוטח בה' חסד יסובבנו, היינו שהכל מסביבו נהיה חסדים גמורים, ואין שום דינים ח"ו והכל רחמים פשוטים.

אמנם ע"י שם אכדט"ם הרי הוא ממתק לגמרי הגבורות דשם אלהים וזה יותר טוב מחסדים פשוטים דמעיקרא, והוא מה שנאמר, והיה ה' [הוי"ה] מבטחו, כי ע"י בטחון הוא זוכה לשם אכדט"ם שהוא חילוף שם אלהים, וזוכה למתק הדינים לגמרי והכל נהפך לחסדים גמורים שזה יותר טוב מרחמים פשוטים דמעיקרא. ואמרתי לפרש בזה את מאמה"כ (תהלים כו, א), ובה' בטחתי לא אמעד, היינו כי אחר שיש בטחון אין עוד גבורות כלל, אלא הכל רחמים גמורים, והנה אותיות אל"ף ומ"ם הראשונות ממילת "אמעד" הם אותיות אל"ף ומ"ם דאלהים שלא מתחלפות, ואותיות עי"ן דל"ת של מילת "אמעד" היינו ע - ד שהם גימ' אכדט"ם שהוא שם הבטחון, והיינו שאין שום פתחון פה עוד למדת הדין והכל נהפך לחסדים גמורים. וזה אמרו, ובה' בטחתי לא אמעד, לא אמעד, היינו לא יש עוד שם אלהים שהוא גבורות ודינים הנרמז באותיות א - מ אלא רק "עד" שהוא בגימ' אכדט"ם שהוא מיתוק כל הדינים. כי כיון שאני בוטח בהי"ת זכיתי למתק הדינים לגמרי ע"י שם אכדט"ם, ולכן לא אמעד לעולם, והוא פלא.

ואגב אודיעך כי בכונת כוס הראשון של ליל הסדר מכונים בשם אכדט"ם שהוא בגימ' יין שהוא ע' עם חמשה אצבעות האוחזים בו הרי ע"ה כמנין אכדט"ם עם הכולל (ויעוי' באורך בשעה"כ דרושי פסח דרוש ו' ופע"ח שער חג המצות ח"ב), ונראה דיש בזה עוד ענין, שכיון ששם אכדט"ם הריהו ממתק את הדינים ממילא ראוי לכוין בתחילה על היין שהרי היין הוא גבורות כידוע, ומתמתק ע"י תוספת ה' אצבעות שמוסיפים על גימ' יין וכל אצבע ממתק אות אחת משם אלהים ע"י שנשלם לבסוף לשם אכדט"ם שהוא ממתיק את הגבורות דשם אלהים, ואכמ"ל.

וכבר נאמר (תהלים ט, יא), ויבטחו בך יודעי שמך וגו' היינו שהיודעים בשמותיו יתברך, אינם מתיראים משמות דגבורה ודינים, כי תרופתם בצדם, שע"י הבטחון ממתיקין את הדינים וע"י בטחון מהפכים את הדין לרחמים שזה יותר טוב מרחמים מפשוטים דמעיקרא. וזהו "ויבטחו בך" יודעי שמך, שע"י שהם בוטחים, אין להם מה לחוש מגבורות כי הכל נהפך לחסדים גמורים. יבח"ר].

ולהמבואר מובן למה יעקב אבינו ע"ה עשה גל - עד, כי בכונה מכונת עשה כן, כדי לחזק את בטחונו בהי"ת, כנגד לבן ובניו, וגם כדי לחזק בטחונו בהי"ת ולא להתיירא מפני עשו אחיו, ולהראות שאינו ירא מרדיפתם, כי יעקב אבינו ובניו שמים את כל בטחונם בהי"ת צור עולמים.

(בעהית"ש ערש"ק מקץ נר חמישי דחנוכה - כ"ט כסלו ער"ח טבת התשס"ו)