הרב עמאר - כבוד חכמים ינחלו – כבוד תורה הוא הכבוד האמיתי

וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה: (לא, א)

ואונקלוס תרגם, את כל הכבוד - ית כל נכסיא האלֵין. ויונתן בן עוזיאל תרגם, ית כל יקר נכסיא האלין. ולשניהם, כיונו בני לבן. אלא שבתרגום יונתן בן עוזיאל הוסיף תיבת "יקר", שזה תרגום המלה כבוד. ואונקלוס השמיטה. והרשב"ם ז"ל פירש, הכבוד, עוצם ממון, כמו ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב (בראשית יג, ב). עכ"ל. ונראה דהוא מפרש תיבת כָּבֹד הנזכרת כאן, מלשון כָּבֵד בלבד, אשר ענינו הכבדת הממון והעצמתו, ואין כאן ענין של כבוד ויקר, והוא כתרגום אונקלוס.

ושמעתי בשם הגר"א מוילנא ע"ה, שבדק בכל התנ"ך ומצא, שכל מקום שמדובר בכבוד אמיתי, שהוא כבוד התורה נכתבה תיבת "כבוד", מלאה וא"ו כמו שנאמר (משלי ג, לה), כבוד חכמים ינחלו, שמילת כבוד מלאה וא"ו. אמנם כשמדובר בכבוד המדומה מעניני העוה"ז, שהוא אך דמיון ותעתועים נכתבה תיבת "כבֹד" בלא וא"ו, כמו כאן.

והרב רי"ב חרר נר"ו הקשה על דברי השמועה הזאת, דהא מצינו במ"א ג, יג ונתתי לך גם עושר גם כבוד, וכן בישעיה טז, יד ונקלה כבוד מואב, וכן באסתר ה, יא ויספר להם המן את כבוד וגו', וכולם מלאים בוי"ו. ואולי כונת השמועה הוא דוקא על מילות כבוד הנאמרות בתורה, עכת"ד.

ויש מקום אתי ליישב כל המקומות הנ"ל, דמה שנאמר "ונתתי לך גם עושר גם כבוד". הכי קאמר, גם עושר העוה"ז וגם כבוד של תורה שבו תלוים חיי העוה"ב. ומה שנאמר "ונקלה כבוד מואב". הכי קאמר, שהם מתפארים שיש להם כבוד אמיתי, אך הי"ת אומר ונקלה כבוד מואב, היינו ש"כבוד מואב" נקלה הוא, ואינו הכבוד האמיתי. ומה שנאמר ויספר להם המן את "כבוד" וגו'. היינו, שהמן הרשע היה אומר שיש לו גם עושר וגם בנים, וגם כבוד רוחני אמיתי, וכדרך הגבירים העשירים שרוצים להתפאר במעמד רוחני גדול. כנלענ"ד.

ובזה פירש הרה"ק מקאמרנא ע"ה בספר היכל הברכה את מאמר יוסף לאחיו (בראשית מה, יג), והגדתם לאבי את כל כבודי בארץ מצרים, תיבת "כבודי" מלאה וא"ו ללמד, שנתמלא הכבוד מן יוסף צדיק יסוד עולם, ואין בכל התורה כבוד אדם מלא חוץ מזה. ע"ש. וראינו שאין ענין הכבוד ההוא כבוד גשמי, אלא כבוד מסטרא דקדושה, שבא ליוסף מחמת קדושתו וצדקתו.

וכבר כתבתי בכמה מקומות (ראה בהקדמת שמע שלמה ח"א ובספרנו זה פר' חיי שרה מאמר ג ופרשת תולדות מאמרים ח, יג ופר' וישב מאמר ב ופרשת ויחי מאמר יז), שהאות וא"ו היא בחינת התורה הקדושה, והיינו ענינו, כלומר, כשהכבוד מחובר לתורה הקדושה, אז יש בו וא"ו, ואם נחסר ממנו אות וא"ו סימן מובהק הוא שלא מדובר בכבוד תורה ובכבוד אמת, אלא בהבלי העולם.

ובני לבן לא ידעו ולא רצו לדעת ממעלותיו הרוחניות של יעקב אבינו ע"ה, וכל עינם היתה על הממון לבדו, וע"ז היו מתרעמים כאן באומרם, ומאשר לאבינו עשה את כל ה"כבד" הזה, שכל ענינם אך ורק בכבוד הגשמי שהוא חסר. ורמז גדול למדנו בזה דכשאין וא"ו החיבור המחבר את האדם לתורה ולהי"ת, אזי גם כבוד אין שם, רק הבל ודמיון, כי חן וכבוד יתן ה' (תהלים פד, יב), והוא נותנו לדבקים בו האוחזים בתורתו.