הרב עמאר - חילוף רחל בלאה מאת הי"ת לטובת עם ישראל

וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ וגו', וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה: (כט, טו-יח)

ראינו שיעקב אבינו נותן ללבן שלשה סימנים המורים על חפצו לשאת לו לאשה דוקא את רחל בת לבן וכה אמר, אעבודך שבע שנים. א, ברחל. ב, בתך, היינו דוקא רחל בת לבן ולא רחל בת איש אחר. ג, הקטנה, שלא יחליף את שם בתו ויקרא לה בשם אחר, לכן אמר הקטנה, וכן מפורש בדברי רבותינו (ב"ר ע, יז), וכ"כ רש"י ז"ל (שם), וז"ל ברחל בתך הקטנה, כל הסימנים הללו למה, לפי שהיה יודע בו שהוא רמאי. אמר לו, אעבודך ברחל, ושמא תאמר רחל אחת מן השוק. תלמוד לומר, בתך. ושמא תאמר, אחליף ללאה שמה, ואקרא שמה רחל. תלמוד לומר, הקטנה. ואעפ"כ לא הועיל לו, שהרי רמהו. עכ"ל.

ויש להבין אחר שיעקב אבינו ע"ה הכיר כל כך יפה את לבן, עד שהעלה על דעתו, שיכול להביא לו רחל אחרת מן השוק, ועוד שחשב שישנה את שם לאה לשם רחל שהם דברים רחוקים כל כך, א"כ איך לא חשב ביום חתונתו שלבן יעמיד לו את לאה במקום רחל.

אמנם באמת מצינו שיעקב חשב גם על זה, ועל כן מסר סימנים מיוחדים לרחל, אלא שרחל מסרתם ללאה, כי כשראתה רחל שמכניסין ליעקב את לאה, אמרה, עכשיו תכלם אחותי, עמדה ומסרה לה אותן סימנים, והוא שנאמר (בראשית כט, כה), ויהי בבוקר והנה לאה, ומשמע, שבלילה לא הכיר יעקב בלאה, כי רחל נתנה לה את סימניה. כאשר מפורש כל זה בדברי רבותינו (מגילה יג, ב ב"ב קכג, א). וכ"כ רש"י בפירושו לתורה (שם). ואין ספק שגם מדת הצניעות המופלגת שהיתה נחלת אבותינו עד הדור האחרון, וק"ו בן בנו של ק"ו הצניעות שהיתה לסבא קדישא בחיר האבות יעקב אבינו ע"ה, בודאי שגם זה היה טורד את מחשבתו, עד שמקשה עליו לשום את עיני שכלו לתחבולות לבן הארמי.

ונראה שבודאי מאת ה' היתה זאת שישא יעקב אבינו גם את לאה, שהרי ידוע שאין אלו סתם נישואין, אלא בנין העולם ובנין בית ישראל, שעליו נצבים כל העולמות, והוא תיקון רחל ותיקון לאה.

ובודאי שגם פרט זה היה מחושב מאתו יתברך, שימסור יעקב לרחל סימנים מיוחדים לרוב רמאותו של לבן, וניתנה בזה הזדמנות לרחל, להציל את אחותה מבושה גדולה כזאת, ע"י שמסרה לה את אותם סימנים. ובזה יש פתחון פה לרחל אמנו לפני הקב"ה בעת שהגלה את ישראל מארצם בעוון עבודה זרה, כי בעת ההיא הכל באים לפייס כביכול את הקב"ה ואינו מתפייס, אך רחל היא זו שמצליחה לפייסו, כאשר אמרו רבותינו (פתיחה לאיכ"ר פסקא כד), באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה, רבש"ע, גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים. וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי, יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי, והוקשה עלי הדבר עד מאד, כי נודעה לי העצה, והודעתי לבעלי, ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי, כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כן נחמתי בעצמי, וסבלתי את תאותי, ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב החליפו אחותי לבעלי בשבילי, ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי, כדי שיהא סבור שהיא רחל. ולא עוד, אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי, והיה מדבר עמה והיא שותקת, ואני משיבתו על כל דבר ודבר [במקומה], כדי שלא יכיר לקול אחותי, וגמלתי חסד עמה ולא קנאתי בה, ולא הוצאתיה לחרפה. ומה אני שאני בשר ודם, עפר ואפר, לא קנאתי לצרה שלי, ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש, והגלית את בני ונהרגו בחרב, ועשו אויבים בם כרצונם. מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא, ואמר, בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן, הדא הוא דכתיב (ירמיה לא, יד-טז), כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו, וכתיב, כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך וגו', וכתיב ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם. ע"כ.

ומצינו עוד (אגדת בראשית פנ"ב), למה מתה רחל בדרך אפרת, אלא כך אמר הקב"ה, בני צריכין לה בשעה שהם חוטאין וגוזלין והיא מזכרת אותי, כשם שזכרתיה אני. שנאמר, כה אמר ה' קול ברמה נשמע וגו', אמר לה מנעי קולך מבכי. ומה שכר יש לה על שנקצרו ימיה ומתה בדרך. כדי שתזכור אותי על בני, שנאמר, כי יש שכר לפעולתך נאם ה' וגו' ושבו בנים לגבולם.

והיינו שהנסיון המופלא הזה שעמדה בו רחל, הוא זה שנותן לה את הכח לטעון בעוז לפני הקב"ה ולקרב קץ ישועתינו, בב"א.