הרב עמאר - בחיוב לקבל את הגלות באהבה ולא לבעוט בגזירות הי"ת

וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה: (נ, כה)

הנה משמעות הכתוב שהשבועה היתה גם על פקד יפקוד ולא רק על והעליתם את עצמותי מזה אתכם. והנה צריך להבין מה שבועה יש על ענין פקוד יפקוד. ועי' בדעת זקנים מבעלי התוספות מה שכתבו בזה.

ובתרגום יוב"ע תרגם, ואומי יוסף ית בני ישראל למימר לבניהון, הא אתון משתעבדין במצרים, ולא תזידון למיסוק ממצרים, עד זמן דייתון תרין פרוקין ויימרון לכון מדכר דכיר ה' יתכון, ובעידן דאתון סלקין תסקון ית גרמי מיכא.

כלומר שהשביעם יוסף שלא ידחקו את הקץ, ולא יזידו לצאת ממצרים קודם הזמן הקצוב להם, ולא יצאו ממצרים עד שיבא נביא ה' ויאמר להם פקד יפקד אתכם. ובאמת מצינו שאמר הי"ת למשה שיאמר לבני ישראל פקד פקדתי אתכם (שמות ג, טז), וכשאמר משה את דבר ה' אל העם, נאמר (שם ד, לא), ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את עניים, ויקדו וישתחוו. ואמרו רבותינו (שמו"ר ה, יג), וישמעו כי פקד ה', על השמועה האמינו ולא על ראיית האותות, ובמה האמינו, על סימן הפקידה שאמר להם, שכך היה מסורת בידם מיעקב, שיעקב מסר את הסוד ליוסף, ויוסף לאחיו, ואשר בן יעקב מסר את הסוד לסרח בתו, ועדיין היתה היא קיימת. וכך אמר לה, כל גואל שיבא ויאמר לבני פקוד פקדתי אתכם הוא גואל של אמת, כיון שבא משה ואמר פקוד פקדתי אתכם, מיד ויאמן העם, במה האמינו, כי שמעו הפקידה, ההוא דכתיב, כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את עניים, ויקדו וישתחוו. ויקדו, על הפקידה. וישתחוו, על כי ראה את עניים. ע"כ.

והנה כמו שהשביע יוסף את אבותינו שלא ידחקו את הקץ, כן הוא בגלות החל הזה, שגם בגלות הזאת השביענו הקב"ה, שלא נעלה בחומה ולא נמרוד באומות וכו' כמפורש בסוף כתובות (קיא, א). ויה"ר שיקויים בנו כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז, טו), בב"א.