הרב עמאר - במעלת לימוד זכות

וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב: (נ, כ)

בתרגום יוב"ע איתא, ואתון חשבתון עלי מחשבין בישין, דמא דלא הוינא מסתחר עמכון למיכל מן בגלל דנטיר לכון בבו הוא וכו'. והיינו שיוסף לימד זכות על אחיו, שחשבו עליו מחשבות רעות לומר, שמה שלא היה מיסב ואוכל עמהם בהיותו בבית אביו הוא מפני שהיה שונא אותם. ויוצא לפי זה דיוסף לימד זכות על אחיו במה שמכרוהו ודן אותם כשוגגים, והמשיך וביאר להם שלא היה מיסב עמהם מפני שאביו קרא לו, וכיבוד אב עדיף, ולא מפני שהיה שונא אותם.

ולפי הפשט היה נראה לפרש, "אתם חשבתם עלי רעה", כלומר, אתם חשבתם במכירתי שתהא לרעה ואני אהפוך לעבד עולם, ואהיה שוקע בתהום הנשיה. אמנם הי"ת חשבה לטובה שהגעתי למלכות בזכות זה. אלא שלפי זה היה נראה יוסף כמקנטר אותם על מעשיהם ועל מחשבותיהם. ואמנם דבר זה אינו עולה בקנה אחד עם הפסוק שלפניו ויאמר אליהם יוסף אל תיראו, וכן בפסוק שלאחריו ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם וגו'. וא"כ מה לו לקנטרם באמצע דבריו. אמנם לפי דברי התרגום, עולה דגם הפסוק האמצעי אתם חשבתם עלי רעה וגו', הוא פיוס. והרי יוסף כאומר להם, אין זו אשמתכם כי אני במעשי גרמתי שתחשדו בי.

ושוב ראיתי לרבינו עובדיה ספורנו שכתב, ואתם חשבתם עלי רעה, הנה פעולתכם היתה בשגגה שחשבתם אותי לרודף, ואם היה זה האמת היה פעולתכם בדין. אלהים חשבה לטובה, המציא בכם זאת השגגה לתכלית טוב. עכ"ל. וגם בפירוש הרשב"ם כתב בדרך הזו, וז"ל, אלהים חשבה לטובה - הקב"ה גרם לכם ואתם לא פשעתם כי לטובתכם נתכוין הקב"ה. ע"כ.