הרב עמאר - למה נתברך יוסף בפריה ורביה - ובמהות השם שעל ידו מתברכין בפו"ר

מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרֲכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם: (מט, כה)

כתב רש"י ז"ל, ברכות שדים ורחם - ברכתא דאבא ודאמא. כלומר יתברכו המולידים והיולדות שיהיו הזכרים מזריעין טיפה הראויה להריון, והנקבות לא ישכלו את הרחם שלהן להפיל עובריהן. ע"כ.

ואפשר דטעם הענין שבירך יעקב את יוסף בפריה ורביה ושלא יפילו הנשים את עובריהן, משום שאמרו רבותינו (סוטה לו, ב ופדר"א פל"ח), תניא היה ראוי יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו, שנאמר (בראשית לז, ב), אלה תולדות יעקב יוסף, אלא שיצא שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו וכו', ויצאו ממנו עשרה טיפות וכנגדן הפסיד עשרה שבטים, ולזה בירכו יעקב שיהיו הזכרים מזריעין טפה הראויה להריון והנקבות לא יפילו. ולזה גם בירכו בשם אל שדי שהוא השם שבו מתברכים בפריה ורביה (ונתבאר לעיל בפרשתנו מאמר א).

אל - שדי

והנה מצינו לאבות הקדושים שנשתמשו כולם בשם אל שדי, כמו שנאמר, ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים כמו שמצינו באברהם נאמר (בראשית יז, א), וירא ה' אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים. ויצחק אמר ליעקב (שם כח, ג), ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך וגו', והי"ת קרא ליעקב בשם זה כמו שנא' (שם לה, יא), ויאמר לו אלהים אני אל שדי פרה ורבה וגו'. ויעקב נשתמש בשם זה גם הוא ואמר לבניו (שם מג, יד), ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש וגו', וכן אמר ליוסף (שם מח, ג), אל שדי נראה אלי בלוז וגו'. וכן מצינו במשה (שמות ו, ג), שאמר לו הי"ת, וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם. ובכולם נזכר אל שדי סמוכים זה לזה. וא"כ יש להבין למה כאן חילקו את השם הנזכר לשנים, מ"אל" אביך ויעזרך, ואת "שדי" ויברכך.

ואולי יש בזה בחינת "אל" שהוא בחינת דוכרא בחינת חסד אל כל היום (תהלים נב, ג), ושם "שדי" הוא בחינת נוקבא. ויעקב אבינו בירך את הזכרים לחוד ואת הנקבות לחוד, וכמבואר בלשון רש"י על הפסוק כאן. וכנ"ל.

והלום ראיתי לקדוש ה' רבינו חיים ן' עטאר ז"ל בספר אור החיים שכתב, ואומרו, ואת שדי, פירוש גם שם שדי שהוא השם שבסעד בחינת נפש יוסף כידוע למביני סודי התורה, גם זה היה בעזרו להצילו מבת אל נכר וברכו בו. עכ"ל.

נמצא דהוא ז"ל ביאר לנו דשם שדי הוא בחינת נפש, והיינו בחינת נוקבא, והוא סיוע גדול למה שכתבתי, דיעקב אבינו חילק כל שם ושם לבדו, לברך את הזכרים בשם "אל" שיזכו לפו"ר וכנ"ל. ואת הנקבות בירך בשם "שדי" שלא תפלנה את פרי בטנם.

ואפשר שזה רמוז בפסוק מאל אביך, שאביך הוא בחינת זכר, ואח"כ אמר "ואת" שדי וגו', וכל אתין לרבויי אתו, והכא "את" לרבות הנקבות. וזהו שממשיך הכתוב ואומר, "ברכות שמים מעל", היינו הזכר המשפיע מלמעלה. "ברכות תהום רובצת תחת", לרמוז אל האשה שהיא קרקע עולם. והוסיף הכתוב לבאר, שהם ברכות שדים ורחם. ודו"ק.