וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס עֹבֵד: (מט, טו)
ופירש רבינו אברהם ן' עזרא ז"ל, כאשר ראה ארצו ומקום מנוחתו נעימים, נטה שכמו לסבול כל משא, כאשר ישא החמור, ושם כעבד נותן מס וכו'.
ורש"י ז"ל פירש, וירא מנוחה כי טוב, ראה לחלקו ארץ מבורכת וטובה להוציא פירות. ויט שכמו לסבול, עול תורה. ויהי, לכל אחיו. למס עובד, לפסוק להם הוראות של תורה וסדרי עבורין, שנאמר (דהי"א לב, יג), ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, לדעת מה יעשה ישראל וגו'.
וגם רבינו עובדיה ספורנו ז"ל כתב שיששכר נושא עליו עול תורה ועול דרך ארץ, והנהגת המדינות כראוי לחכם שלם במדות ובמושכלות.
והנה רואים דרכים שונים שהצד השוה שבהם, שיששכר נושא בעול, ומטה שכמו לסבול, והיא מעלתו.
ואמרתי אענה חלקי גם אני הדל, דמה שכתב וירא מנוחה כי טוב, והארץ כי נעמה. הכי קאמר, ראה והביט אל העולם וראה שיש שני סוגי הנהגה, יש האוהבים את המנוחה והעינוגים כמפנקי דמערבא, ואומרים שהוא הטוב, ובזים הם בלבם לאלה המתאמצים ועובדים קשה, ויהיו בעיניהם לפתאים שאינם יודעים בטיב החיים. ויש סוג אחר של אנשים, שרואים את נעימות חייהם על הארץ בעבודת כפיים בנטיעה ובחרישה, או במסחר ויומם ולילה לא ישבותו. או בטיולים ברחבי הארצות, יעלו שמים ירדו תהומות אזלא וקדמא, ולא יתנו מנוח לכף רגלם.
והנה יששכר ראה כל זה, ראה את חכלילי עינים מיין, ולבן שנים מחלב. וכן ראה את השוכנים לחוף ימים בספינות ובאניות, ההולכים ימה וקדמה צפונה ונגבה, והוא ראה את הטוב שבהם, ונעימות חייהם, ולא התפעל מכל זה, ולא נמשך אחריהם. ויט שכמו לסבול, ויהי למס עובד, ועשה עצמו כחמור גרם לשאת ולסבול את עול התורה, והזיר את עצמו מחמודות העולם וממנעמיו, והמית את עצמו באהלה של תורה, לפסוק הוראות לכל העם, אשר אין עמל ויגיעה גדולה ממנה.