הרב עמאר - לפום צערא אגרא

יִשָּׂשׂכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם: (מט, יד)

פירש"י ז"ל, חמור בעל עצמות, סובל עול תורה כחמור חזק שמטעינין אותו משא כבד והוא מדברי רבותינו (ב"ר צט, ט). וכעי"ז פירש הראב"ע ז"ל (שם), ועיין עוד בדברי רבינו עובדיה ספורנו ז"ל (שם).

אך במסכת נדה (לא, א), אמרו, חמור גרם ליששכר שיולד, כי כשבא יעקב מן השדה, ושמעה לאה את חמורו נוער, יצאה לקראתו וכו', ובאותו לילה נתעברה מיששכר. והובא כל זה בדעת זקנים מבעלי התוספות (שם), וכן הוא בפירוש ר"י בעל הטורים (שם). ולפי"ז "גרם" אינו לשון עצם, אלא מלשון "גרמא", שהחמור הוא שגרם שיולד יששכר.

והרב בני יששכר (מאמרי השבתות – מאמר ב'), פירש דבר נפלא אשר על ידו ניתן ליישב שאלה נפלאה, והיא, כי יש לשאול למה יזכה אדם לשכר העוה"ב בעבור המצוות שקיים, והלא כבר קיבל את שכרו בעצם עשיית המצוה, כי הרי אין הנאה גדולה בעולם מההנאה שהאדם מקיים מצוה, וכמו שאמרו באבות (ד, יז), יפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, ולמה יקבל עוד שכר על המצות שמקיים.

ולזה יש להשיב בהקדים את דברי הרב בן יששכר על הפסוק יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים, וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד. כי הנה השם יששכר אפשר לחלקו לב', כלומר, יש - שכר, והיינו החמור הרובץ תחת משאו אפילו בין המשפתים שהוא מקום מישור, והיינו שרובץ ועוסק בתורה יותר מכפי היכולת, ולכן זוכה ליש - שכר מהקב"ה. ומפרש הכתוב, וירא מנוחה כי טוב, כי מנוחה הוא שכר העוה"ב שכולו טוב, ומאידך ראה את הארץ כי נעמה, את ארציות העוה"ז שהיא נעימה רק לפי שעה ואינה טובה בעצם. על כן החליף עולם עובר בעולם עומד, ויט שכמו לסבול את טורח משא הקודש יותר מן הראוי לו. ויהי למס עובד שעובד יותר ומצטער בעבודתו, כי "ויהי" לשון צער, ואעפי"כ אינו פוסק אלא טורח בעבור הי"ת, ולכן זוכה ליש – שכר. ע"ש.

וזהו יששכר חמור גרם, היינו, "יש שכר", וכי תשאל מדוע. לזה משיב ואומר, "חמור גרם", שחומריות העולם הזה שיששכר מותר עליה היא היא הגורמת לו לחיי הנצח בעוה"ב.