הרב עמאר - המלכות שייכת ליהודה לנצח

לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים: (מט, י)

אמרו רבותינו (סנהדרין ה, א), לא יסור שבט מיהודה, אלו ראשי גלויות שבבבל, שרודים את העם בשבט, הממונים ע"פ המלכות, ומחוקק מבין רגליו, אלו הנשיאים שבארץ ישראל. והביא דבריהם רש"י ז"ל בפירושו.

והרמב"ן ז"ל כתב שאין ענינו שלא יסור לעולם, כי כבר כתוב (דברים כח, לו), יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך. והנה הם בגולה ואין עוד מלך, וימים רבים אין מלך בישראל וכו'. אבל ענינו שלא תסור המלכות מבית דוד אל שבט אחר, וכן מחוקק אשר לו טבעת המלך ממנו יהיה, עד כי יבא שילה שהוא המשיח. ע"ש. עוד כתב, דמלכות שאול שהוא מבנימין ולא מיהודה היתה בעבור ששאלו מלך והיה נתעב בעיני ה', על כן לא רצה להמליך עליהם משבט המלוכה שלא יסור ממנו לעולמים, ונתן להם מלכות שעה. וע"ש שכתב שעל כן נהרג שאול ובניו רח"ל, והיה כל זה מפני שהיה שמואל שופט ונביא ולוחם מלחמותיהם ע"פ ה' ומושיע אותם, ולא היה להם לשאול מלך בימיו, כמו שאמר להם (ש"א יב, יב), וה' אלהיכם מלככם, ואומר (שם ח, ז), לא אותך מאסו כי אם אותי מאסו ממלוך עליהם, ולפיכך לא נתן להם מלכות של קיימא. עוד כתב, וכאשר האריכו להמליך מלכים משבט אחר ולא משבט יהודה, עברו על צואת הזקן ונענשו, וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלי הם נשתכחו התורה והמצוות מישראל. ואעפי"כ נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסיד, המולכים זה אחר זה נפלו בידי אויביהם, והגיע העונש לבסוף למה שאמרו חז"ל (ראה ב"ב ג, ב), כי מי שיאמר שהוא מבית חשמונאי, עבד הוא, כי נכרתו כולם בעוון הזה, והוא מדה כנגד מדה, שהסירו מזרע יהודה שבט ומחוקק לגמרי, והמשיל הקב"ה עליהם את עבדיהם והכריתום. וע"ש שכתב עוד טעם, משום שבני חשמונאי היו כהנים, ואין להם למלוך אלא לעבוד את הי"ת. יעו"ש באריכות.

ועוד אפשר לומר בס"ד, לא יסור שבט מיהודה, היינו הממשלה והשלטון. ומחוקק, היא התורה הק', כמו שנאמר (שמות טו, כה), שם שם לו חוק, וכן נאמר על משה רבינו (דברים לג, כא וברש"י שם), שם חלקת "מחוקק" ספון, וכן הוא בפירוש יונתן בן עוזיאל (בראשית מט, י), וכן בתרגום ירושלמי (שם).

והכונה בזה היא שגם הגוף וגם הנשמה, יהיו משבט יהודה בכל המלכים אשר ימלכו מזרעו עד כי יבא שילה, שהוא מלך המשיח (ב"ר צט, ח), דאז יהיה רק גופו (השבט), מיהודה, אבל נשמת המשיח תהיה נשמת משה רבינו ע"ה, כמפורש בדברי רבינו אוה"ח הקדוש זיע"א על הפסוק (בראשית מט, יא), אוסרי לגפן, שהביא דברי הזוה"ק (ח"ב קכ, א וראה עוד שם ח"ג רמו, א ושם רפ, א), כי משה הוא הגואל אשר גאל את אבותינו והוא יגאל אותנו בדרא בתראה וישיב בנים לגבולם וכו'. ולא יקשה בעיניך דבר זה, באומרך הלא מלך המשיח משבט יהודה, מזרעו של דוד המלך ע"ה, וא"כ היאך אנו אומרים שהוא משה שהוא משבט לוי. יש לך לדעת כי בחינת "נשמת משה" היא כלולה מי"ב שבטי ישראל וכו', ולעתיד לבא תתגלה בעולם, שורש המלכות שבמשה, שהוא עצמו מלך המשיח, והוא דוד והוא ינון ושילה, עכלה"ק.

וזהו לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו, שבכל מלכי בית דוד גם הגוף וגם הנשמה הם משורש יהודה, וזהו דדייק קרא מבין רגליו. עד כי יבא שילה, הוא מלך המשיח, ואז יהיה השילוב הנורא, שהנשמה נשמת משה רעיא מהימנא, תזדוג ותתעבר עם משיח בן דוד שיתגלה בב"א.

עוד יש לומר, דמה שאמר "ומחוקק מבין רגליו", הוא משה רבינו ע"ה, שעליו נאמר שם חלקת "מחוקק" ספון, ומשה הוא בחינת התוה"ק שקרויה על שמו כדכתיב (מלאכי ג, כב), זכרו תורת משה עבדי, והוא בא בזרע יהודה בבן פרצי שהוא מלך המשיח, שהוא אחרית ותכלית מלכות בית דוד, וזה שאמר "ומחוקק", היינו משה, והמשיך "מבין רגליו" לרמוז על הסוף והאחרית, בגאולה העתידה לבא בב"א