הרב עמאר - בעת אבלות שולטת מדת הדין

וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הִנֵּה אָנֹכִי מֵת וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם: (מח, כא)

כאן לא אמר יעקב "האלהים" שהוא רחמים, וכפי שאמר ליוסף בעת שברכו. ואפשר שמכאן נלמד, שהאבלים בזמן אבלם מדת הדין מתוחה עליהם, וצריכים רחמים. וידוע שלכן אין אומרים תחנון בבית האבלים, וגם ענין הקדיש הוא להמתיק את הדינים, ונרמז הענין כאן באומרו, הנה אנכי מת והיה אלהים עמכם.

ומיהו לא נמנע מרחמים לגמרי, וע"כ הקדים תיבת והיה שהוא אחד מי"ב צירופי שמות הוי"ה ב"ה (והוא צירף הח' כמש"כ בפע"ח שער הזמירות פ"ד), לפני מדת אלהים, וגם זה הוא מיתוק גדול. וזהו שממשיך והשיב אתכם וגו'.