הרב עמאר - להשתדל בחינוך הבנים עד קצה האפשרי – אמנם תוצאות העמל לא בידינו אלא ביד הי"ת

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה, וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם: (מח, ח-ט)

כתב רש"י בשם חז"ל (ראה תנחומא ויחי פ"י), שנסתלקה ממנו שכינה, לפי שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים, ויהוא ובניו ממנשה, וע"ז שאל ליוסף מי אלה, מהיכן יצאו אלה שאינן ראויין לברכה. ויוסף השיבו, בני הם אשר נתן לי אלהים בזה. שהראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה, וביקש רחמים על הדבר, ונחה עליו רוח הקדש.

ויש לעיין בדבר, דאחר שיעקב ראה את בני יוסף ותמה ואמר לו, מהיכן יצאו אלו שאינן ראויין לברכה דהיינו ירבעם ואחאב ויהוא, א"כ למה יוסף הוציא והראה לאביו שטר כתובה, ומה תועלת יש בזה.

אמנם על כרחינו לומר, שיעקב אבינו חשש לברכם שמא שורש קלקולם של ירבעם אחאב ויהוא נעוץ ומושרש במנשה ואפרים, ולכך אינם ראויים לברכה. לזה בא יוסף ואמר, כי מנשה ואפרים באו בקדושה ובטהרה, והוא עשה את כל המוטל עליו בעבודת הקודש של חינוך הבנים. ולכן הוציא והראה לאביו את שטר הכתובה, להורות כי בניו יצאו מזיווג קדוש.

וכבר מצאנו בחזקיה מלך יהודה שהיה צדיק גמור, ואמרו עליו (סנהדרין כ, א), שקר החן זה דורו של משה, והבל היופי זה דורו של יהושע, אשה יראת ה' היא תתהלל, זה דורו של חזקיה מלך יהודה. וחזקיהו הרבה תורה בדורו כל כך, עד שאמרו רבותינו (שם צד, ב), כי חיפשו מדן ועד באר שבע, ולא מצאו תינוק ותינוקת שאינן בקיאים בהלכות טומאה וטהרה. והוא הגבר הוקם על, שהקים עולה של תורה. ומצינו (ברכות י, א), שבא אליו הנביא ישעיהו ע"ה ואמר לו בשם ה', הנך מת ולא תחיה, מת בעוה"ז ולא תחיה לעוה"ב, והודיעו שסיבת הדבר היא מפני שלא קיים מצות פריה ורביה. ואמר לו חזקיה ע"ה, שהוא נמנע כי ראה ברוח הקדש, שעתיד לצאת ממנו מנשה, שיחטיא את ישראל בע"ז, וכדי להציל את עצמו ואת עם ישראל, בחר להמנע ולא לשאת אשה כלל. והשיבו הנביא, מאי דמיפקדת איבעי לך למיעבד ובהדי כבשי דרחמנא למה לך. ואז אמר לו חזקיה לישעיה שיתן לו את בתו אולי זכות שניהם יעמדו לבני חזקיהו, ואכן נשא חזקיהו את בתו של ישעיהו הנביא שהיה גם נביא ה' וגם הוא מזרע בית דוד (ראה מגילה י, ב וסוטה י, ב), ועם כל זה יצא מנשה מחלציהם והוא הרבה לחטוא ולהרשיע מן המלכים הרשעים שהיו בדורות הקודמים לו (ראה במלכים ב' פרק כא), וסופו של דבר שהגלוהו לבבל והיו מצערים אותו וקרא לכל העבודות זרות שהיה רגיל לעבוד, עד שנתיאש מהם, ואז נשבר לבו וקרא אל ה', והושיעו ועשה עמו נס ופלא, והגיע לירושלים ושב אל ה' בכל לבו, והיה עובד ה' (כמבואר כל זה בדברי הימים ב' פל"ג ובגמ' סנהדרין קא, ב).

ועל כל פנים ברור ופשוט שחובת ההורים לעשות כל אשר לאל ידם בחינוך הילדים בקדושה ובטהרה, ובמדות טובות וישרות. וזה דורש יגיעה גדולה ועצומה, וכבר אמרו רבותינו (סדר הגדה של פסח), "ואת עמלינו" אלו הבנים. שבהם צריך להשקיע את כל עמלו לחנכם בדרך ישראל סבא. וגם אחר שעשה כל השתדלותו, אל יחשוב האדם בדעתו שכיון שכבר עשה את ההשתדלות הראויה די לו בזה, וצריך גם תפלה ותחינה דבר יום ביומו, וכולי האי ואולי.

וכמו שראינו בזה שיוסף הראה לאביו את שטר האירוסין ושטר הכתובה, שהשתדל בקדושת הבית למרות התנאים הקשים, ולא עזב את מנהג אבותיו הק' ומצוותיהם. ולא הסתפק בכל זה אלא גם ביקש רחמים מלפני ה' על בניו, וכמש"כ רש"י ז"ל.

ועם כל זה עדיין אין הדבר תלוי רק בזה בלבד, כי יש דברים עמוקים מאד בשרשי הנשמות, שאין אדם יכול להבין ולידע בהם, ומי יעמוד בסוד ה', כי גם אחרי כל ההשתדלות של יוסף שהוא צדיק יסוד עולם, שמסר נפשו על טהרתו ועל טהרת בניו, ויעקב אבינו השתכנע שעשה את כל מה שיכל, ואמר לו, קחם נא אלי ואברכם, ובירכם, ונקבעה ברכתו למטבע קבוע לכל בני ישראל, לכל הבא לברך את בניו, בך יברך ישראל לאמר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה (בראשית מח, כ), ועם כל זאת יצאו מהם ירבעם ואחאב וכו'.

וזה בא ללמד שלא על ההשתדלות לבדה יחיה האדם, אלא יש ענינים אחרים שאינם תלויים בו, והוא שאמר הנביא ישעיהו לחזקיה המלך (ברכות י, א), בהדי כבשי דרחמנא למה לך. כי בכל הענינים האדם רשאי ויכול לחקור ולדרוש, אבל בענין הזה איך יהיו בניו וצאצאיו, הם דברים מופלאים, ונמצאים גבוה מעל גבוה, מה שאין אדם יכול להשיג בדעתו.

אך מ"מ אם באמת עשה את כל מה שבידו, השאר הוא בידי שמים ואין לו לעסוק בתוצאות, וגם זה הוא בכלל מאמר התנא באבות (ב, טז), לא עליך המלאכה לגמור, ואין אתה בן חורין ליפטר הימנה.

וזה הענין כאן, כי יעקב אבינו ע"ה שאל את יוסף מי אלה לך, ויוסף הצדיק הבין בחכמתו על מה אביו שואל, ולכך הראהו שטרי קדושין וכתובה, ללמדו שעשה את כל המאמצים הראויים מצדו, ובנוסף לאלו ביקש רחמים והתפלל, ומעתה הוא תלוי רק בחסדי ה' בלבד.

וכשראה יעקב אבינו ע"ה את כל זה, אמר, קחם נא אלי ואברכם. כי למרות שנשארה הנבואה במקומה, שעתידים לצאת מהם ירבעם וכו', מ"מ משנודע לו, שיוסף נשא את אשתו בכתובה וקידושין ועשה כדין, ועשה את כל המוטל עליו בחינוך בניו, אין מעכב עוד על עצם נתינת הברכה, ולכן אמר, קחם נא אלי ואברכם. ושוב ראיתי בכלי יקר שגם הוא פירש בזה כדרכו בקודש, יעו"ש. ויש חיזוק מדבריו למה שכתבתי בס"ד.