הרב עמאר - בחיוב מצות לויה

וַיְשַׁלַּח אֶת אֶחָיו וַיֵּלֵכוּ וגו: (מה, כד)

צריכים להבין מהו שאמר הכתוב וישלח את אחיו, שלכאורה הוא לשון מיותר, כי מה לו להאריך בזה. ורבינו עובדיה ספורנו כתב, פטרן ונתן להם רשות, כמו שלחני כי עלה השחר (בראשית לב, כז). וכן, שלחני ואלכה לאדוני (שם כד, נו). עכ"ל.

ובאור החיים הקדוש כתב, וישלח את אחיו, פירוש כולם, ובנימין עמהם, וכן הוא אומר בדברי יוסף מהרו ועלו וכו' והנה עיניכם וגו', ועיני אחי בנימין. הרי כי מצדיק את הדברים בלב יעקב, מעדות בנימין הרואה וכו'. עכ"ל.

ואפשר להוסיף שבכונה תחילה נאמר וישלח את אחיו, ללמדנו שיוסף ליוה את אחיו בדרכם בלוית חן וחסד, ואז הלכו לדרכם לבטח. ובזה הענין גופו הזכיר להם את ענין פרשת עגלה ערופה שלימדו אביו, אשר מביאים אותה זקני העיר, ואומרים ידינו לא שפכו את הדם, כמו שמפורש בתורה בסוף פרשת שופטים (דברים פרק כא), כי ימצא חלל באדמה וגו', לא נודע מי הכהו ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו אל הערים וגו'. והיה העיר הקרובה אל החלל, ולקחו זקני העיר עגלת בקר, אשר לא עובַּד בה, אשר לא משכה בעול. וכל זקני העיר ההיא וגו'. וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה, ועינינו לא ראו. כפר לעמך ישראל וגו'.

ואמרו חז"ל (משנה סוטה ט, ו), והביאו רש"י ז"ל (דברים כא, ז), ידינו לא שפכו - וכי עלתה על לב שזקני בית דין שופכי דמים הם, אלא לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לויה.

ואפשר שראו האחים שיוסף מלוה אותם בכבודו ובעצמו, ואמרו לו שלא יצא מביתו ללוות אותם מפני כבוד המלכות, אך הוא סירב ויצא ללוותם, וביאר להם את חשיבות המצוה ותוצאותיה שלמד אצל אביו, ובהיותו בזה אמר להם לספר את הענין לאביו, ואז יהא לו סימן מובהק שיוסף בנו חי.

ושו"ר בדעת זקנים מבעלי התוספות, (בראשית מה, כז), שכתבו וז"ל, וידברו אליו את כל דברי יוסף - פירש"י, סימן מסר להם, כשפירש ממנו היה עוסק בפרשת עגלה ערופה. וצריך פירוש לפירושו. והכי רוצה לומר, כי כשפירש יוסף מאביו היה מלוה אותו כדכתיב (בראשית לז, יד), וישלחהו, שהוא לשון לויה כמו וישלחו דכתיב גבי אברהם (בראשית יב, כ), דמתרגמינן ואלויאו. ואמר לו יוסף חזור בך, ואמר לו יעקב, בני גדולה לויה שעליה נתוספה פרשה אחת בתורה דכתיב (דברים כא, ז), ידינו לא שפכה, וכי תעלה על דעתך שב"ד שופכי דמים אלא לא ראינוהו ופטרנוהו בלא לויה, הא אם ראוהו ולא ליווהו מעלה עליהם כאלו שפכו דמים. והיינו פרשת עגלה ערופה שהיה עסוק בה וכו'. ע"כ.

ושמחתי ע"ז שלפי זה גם הוא נהג באֶחיו, כאשר נהג בו אביו, וכפי שכתבתי. כי האחים היו אומרים לו שלא יטרח ללוותם כי הוא מלך, ואז פירש להם יוסף את חשיבות מצות הלויה, ובודאי אמר את הדברים משם אומרם, וכל זה סיפרו לאביהם, ותחי רוח יעקב.