הרב עמאר - הטעם למה נתן יוסף לבנימין כסף וחליפות ולשאר האחים לא נתן

לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת: (מה, כב)

ורבותינו במסכת מגילה (טז, ב), אמרו על זה, וכי אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו, א"ר בנימין בר יפת רמז רמז לו, שעתיד לצאת ממנו בן שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות. שנאמר (אסתר ח, טו), ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן.

ובאמת עדיין קשה שגם כדי לרמוז לו רמז חשוב זה, היה לו להטמין את הענין ברמז באופן אחר, ולא לתת לו חמש חליפות ושלש מאות כסף, לעין כל ונוכחת. כי הרי יוסף אמר לאחיו אל תרגזו בדרך (בראשית מה, כד). ומה גם, הלא הוא בעצמו סבל ושתה את כוס תרעלת הקנאה עד תומה, מפני כתונת פסים אחת שעשה לו אביו. ואיך עתה עושה דבר גדול יותר להפלות בין האחים.

ולפי מה שביארנו, בפרשת מקץ (מאמר י), שכל מה שהתנכר יוסף לאחיו, היה כדי לבחון אותם ולראות האם שבו בתשובה אמיתית, או שהיו אלה רק רגעי התעוררות חולפים, והעמידם למבחן בדבר השקול למה שנכשלו בו, לראות התעמוד להם תשובתם, ולהמשיך באחוה גם בעת כזאת. ולפי מה שאמרו בגמ' הנ"ל אתי שפיר, דלפי האמת לא העדיף יוסף את בנימין על פני שאר האחים, אלא בא לרמוז לבנימין על מרדכי הצדיק, ואתיא ממילא שיוסף בחן בזאת את שאר האחים שלא ידעו מהרמז, לראות האם יעמדו בנסיון ולא יקנאו.

ובזה מובן שבכונה תחילה הבדיל ביניהם, והעדיף לבנימין, על אחת כמה וכמה, ובכל זאת הלכו לשלום לאביהם, ושבו כאיש אחד בלב אחד, אז ידע כי סרה מהם הקנאה והשנאה, ומעתה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד.

[א"ה - אעתיק בזה ממש"כ בעניי בהך ענינא, דהנה הרב מהרש"א בח"א למגילה (שם), כתב בזה, דבכסף שנתן יוסף לבנימין אין סיבה שיהא לשאר האחים קנאה עליו, כיון דהוא אחי יוסף גם מאמו, ומובן הדבר שיאהבהו יותר ממה שיאהב אותם, אלא דעל כל פנים יש חשש קנאה על הבגדים שהם בגלוי, והיה נראה כי יוסף בא לרמוז בנתינתם שאינו שונא לבנימין לפי שבנימין לא היה שותף במכירתו, ובזה יש חשש קנאה בינו לשאר האחים, לזה קאמר בגמ' שהוא לרמוז לבנימין שיצא ממנו מרדכי שיצא מלפני המלך בחמשה בגדים. זת"ד ע"ש.

ותירוץ אחר שמעתי בזה, והוא, כי קודם שנמכר יוסף היה מנהג השבטים שכל אחד מן הבנים משמש את אביו חודש אחד בשנה, והנה אחר שנמכר יוסף נשאר חודש אחד פנוי, וחלקוהו בין שאר האחים, והנה לכשתצא ותחשב תראה כי היו עשרים ושנים חודשי עבודה. שהרי מעת שיצא יוסף מבית אביו עד שנתראה עם אחיו עברו כ"ב שנה. וא"כ הרי שנוספו בזמן ההוא לכל אחד מן האחים ב' חודשים שצריכים לשמש את אביהם יתר על מה שהיו נוהגין בתחילה. וגם בנימין עבד חודשיים נוספים, והן שכר פועל ליום חמש כסף, ולכשתכפיל חמש כסף בששים יום הרי לך שלש מאות כסף, ומה שנתן יוסף שלש מאות כסף לבנימין הוא עבור טרחתו במה שטרח ושימש את אביו במקומו. אמנם לשאר האחים לא נתן מעות, לפי דאיהו אזיקו אנפשייהו במה שמכרוהו. ע"כ. אמנם קשה לי דלפי"ז היה ליוסף ליתן שלש מאות כסף גם לראובן, שהרי גם הוא לא נשתתף במכירתו. וגם מה יענו על חמש החליפות.

ולכן לענ"ד נראה בס"ד, דהנה כל השבטים באו למצרים וקנו תבואה ויוסף השיב לכל אחד מהם את צרור כספו בשקו, וגם שמעון אע"פ ששם אותו בבית האסורים מ"מ נתן לאחיו שיקחו את שקו ובו צרור כספו לארץ כנען, והיחיד שלא קיבל היה בנימין, לכך נתן לו יוסף שלש מאות כסף עם שלש חליפות יתירות על אחיו שזה היה שיעור הכסף שהחזיר לכל אחד, ולכן בודאי שאין שום סיבה לקנאה. ומה שלא נתן לבנימין כסף לבד, על זה בא מאמר חז"ל לאמר, שבא לרמוז לו על מרדכי הצדיק שיצא ממנו, והוא יצא מלפני המלך בחמשה מלבושי מלכות, ודוק. יבח"ר].