הרב עמאר - בחובת השמירה להתגונן מהשפעות זרות ומזיקות, ובפרט לעוקר דירתו למקום אחר בלתי מוכר

וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ: (מה, י)

צריך להבין למה בחר יוסף בארץ גושן לישיבת אביו ואחיו. ומהפסוקים דלהלן (בראשית מו, לד ושם מז, א ושם שם, ד), אנו רואים שיוסף עומד על ענין זה מאד, כאשר נאמר והיה כי יקרא לכם פרעה וגו'. ואמרתם אנשי מקנה וגו', בעבור תשבו בארץ גושן וגו'. ועוד נאמר, ויבא יוסף ויגד לפרעה ויאמר אבי ואחי וצאנם ובקרם וכל אשר להם באו מארץ כנען והנם בארץ גושן. וגם האחים אמרו לפרעה, רועי צאן עבדיך וגו' ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו וגו', ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גושן. וגם פרעה השיב ליוסף (בראשית מז, ו), ארץ מצרים לפניך היא במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך, ישבו בארץ גשן וגו'.

ובודאי שחשב יוסף מחשבות בחכמה להביא את בית אביו לארץ גושן דוקא, והיה הדבר חשוב בעיניו כל כך עד שמיד בתחילת דבריו אמר זאת לאחיו, ושיאמרו כן לאביהם, ועוד שציוה את אחיו שיאמרו לפרעה שהם חפצים בארץ גושן, וגם הוא אמר כן לפרעה, וגם בעיני יעקב ובניו היה הרעיון מקובל ונכון.

והרמב"ן ז"ל (בראשית מו, י), כתב, וישבת בארץ גשן. היה יוסף יודע באביו, שלא ירצה לעמוד במצרים אשר שם הבירה למלכות, על כן שלח לו מעתה כי בארץ גושן יושיבנו. עכ"ל.

והנה דברים גדולים ועצומים רמוזים וחתומים בדברי קדשו של הרמב"ן ז"ל. כי הנה אחד הדברים המסוכנים ביותר לקיום הרוחניות, הוא השינוי החזק ממקום שבו היה האדם גר ויושב שנים ארוכות, והולך ומשנה את מקומו אל מקום אחר שהוא זר לו, וככל שהשינוי יהיה חזק וחד, כך הסכנה מרובה וקרובה רח"ל.

ויעקב ובניו אשר היו עם לבדד ישכון (במדבר כג, ט), ומובדלים מן הסביבה, ומתרחקים מבני הכנעני אשר הם בקרבו, לבל יתערבו עמם רח"ל. וכמה הזהיר אברהם אבינו ע"ה את אליעזר עבדו נאמן ביתו המושל בכל אשר לו, ולא סמך עליו, ולא נח ולא שקט, עד אשר השביעו בנקיטת חפץ בשם ה' אלהי השמים והארץ, שלא יקח ליצחק אשה מבנות הכנעני אשר הוא יושב בקרבו. ודי לראות מה עשו בני יעקב לאנשי שכם בעבור שלקחו את אחותם, ומזה נבין עד כמה התרחקו וחששו יעקב ובני ביתו מן הגוים אשר סביבותיהם.

ועתה חששו יוסף ובית אביו לבא מצרימה ולגור בעיר המלוכה, כי שם יפגעו בתרבות זרה להם ורחוקה מדרכם כמטחוי קשת, ויפגשו בדברים חדשים אשר לא שערום אבותיהם, והם עלולים להטלטל בטלטלה קשה וחזקה כל כך, שתעשה בהם רושם קשה, ובפרט בילדים הרכים, וכאשר מצינו ביעקב אבינו, שבעת שהציע לו עשו אחיו ואמר (בראשית לג, יב), נסעה ונלכה ואלכה לנגדך. ענה לו יעקב ואמר (שם שם, יג-יד), אדוני יודע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן, יעבור נא אדוני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד אשר אבא אל אדוני שעירה. כי היה יעקב היה ירא מעשו וממלחמותיו, ומפחד עוד יותר מקרבתו וידידותו. ולזה רמז בתפלתו (בראשית לב, יא), הצילני נא מיד אחי מיד עשו, כי גם אם ינהג בו עשו כאח, התפלל שינצל מהשפעתו הרעה.

צא וראה עד היכן מגיעה השפעת הגוים, דאיתא במסכת סוטה (מט, ב), אמר רב יהודה אמר שמואל משום רבן שמעון בן גמליאל מאי דכתיב (איכה ג, נא), עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי, אלף ילדים היו בבית אבא, חמש מאות למדו תורה וחמש מאות למדו חכמה יונית ולא נשתייר מהן אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא. ושם בגמרא אמרו דחכמים התירו להם ללמוד חכמה יונית מפני שהיו קרובים למלכות. הרי לך שעם כל מה שהתירו להם, בכל זאת אבדו כולם ולא נשארו מהם אלא שנים.

ויוסף הצדיק שהיה בנו ותלמידו הנאמן של יעקב, ידוע ידע את רוח אביו ואת הלך מחשבתו העמוקה, ואת דאגתו הכנה לחינוך בניו בעבודת ה' ואמונתו, וכמה הוא נזהר להרחיק את בני ביתו מכל חשש השפעה זרה ורעה, ובפרט במצרים ערות הארץ שהיו תושביה שטופי זימה, שהדבר יכאיב עד מאד ליעקב ובני ביתו. ואל זה כיון הרמב"ן ז"ל, שהיה יוסף יודע באביו, שלא ירצה לעמוד במצרים וכו'. וע"כ שלח לו מעתה שיושיבנו בארץ גושן. כדי שלא יסרב לבא מצרימה. כי יוסף ידע באביו שיעדיף את הרעב של ארץ כנען עם הצניעות שבה הם חיים, על פני השבע והמלכות שבמצרים שהרבה סכנות רוחניות טמונות בה. וטובה פת חרבה ושלוה בה וגו' (משלי יז, א).

והנה כזאת ממש ראינו בעינינו, בעת עלותינו לארץ אבותינו, אחר ציפיה בת אלפים שנות גלות, שלא חדלנו מציפייתנו אפילו רגע כמימריה, ובתומתינו חשבנו שבארה"ק כולם חכמים בחכמת התורה, ועמך כולם צדיקים, והמציאות היתה שונה ורחוקה כל כך, והשינויים בהנהגה ובתפיסת חיים, היו חדים ורחוקים ממה שהורגלנו בו, כרחוק מזרח ממערב, והתרבויות התנגשו זו בזו בעוצמה חזקה, עד שנעו אמות הסיפים, של מסורת אבותינו הנפלאה רבת השנים, ונגלו בה סדקים רבים אשר הלכו והעמיקו ככל שהזמן חלף. ובפרט אצל בני הדור הצעיר, שעדיין היו רכים בדעותיהם, ונטו לחשוב שהוריהם ומוריהם אינם מפותחים וחכמים מספיק, ונשארו כלואים תוך תרבות ישנה ועתיקת יומין, אשר אור הדרור והחופש לא נגה עליה, ושמש המודרניזציה לא זרחה שם מעולם. ומתוך זה עמדו והתרחקו מדרכי אבותיהם וממסורתם אשר היתה באמנה אתם דורות רבים כל כך, ואשר כל רוחות הגלות וסערותיה לא יכלו להכניעה, ובבואה לפני המלך אל טרקלינו, היא הארץ הקדושה אשר עיניו נתונות עליה, שם היה משבר גדול, מן ההתנגשות החזקה בתרבות זרים. עד שרוב הצעירים גלו משלחן אביהם ועזבו מקור מים חיים, לחצוב להם בורת נשברים אשר לא יכילון המים, ונשארו קרחים מכל הכיוונים, ובאו עד משברים קשים ומרים, והדברים ידועים ומפורסמים.

והמשלתי על זה משל בכדי להבין את עומק הענין, במעשה שהיה בחלבן ושמו ר' יעקב שהיה גר בכפר קטן, והיה משכים להתפלל שחרית בבית הכנסת, ומיד שב לביתו לחלוב את פרותיו, ולחלק חלב לכל תושבי הכפר, והיה אוכל פת של שחרית, ונח מעט מעמל העבודה, ותיכף קם ולומד חק לישראל, וקורא מעמדות של אותו יום, וכן מזמורי תהלים כהלכתם ופרקי נביאים, ופרקי משנה, ואחר הצהרים הולך שוב לבית הכנסת המקומי, ומתפלל מנחה בצבור, ובין תפלת מנחה וערבית, שומע שיעור קבוע מרב המקום, אשר בדברו מערי'ב ערבי'ם, בחכמה ובמשל, להמתיק הדברים על שומעיהם, ואחר כל אלה מתפללים ערבית בנעימה, ומברכים איש את רעהו ונפטרים לביתם לשלום. ויהי למחרת שוב משכים לשחרית וממשיך את סדר יומו כתמול שלשום. וכך היה חי כל ימיו בשלוה ובבטחה, עובד עבודתו באמונה, ועובד את הי"ת בכל לבו ובתומתו. והחלבן הזה היה עטור בזקן מהודר וארוך המשתלשל ויורד עד למתניו, וכל אנשי הכפר נהגו בו כבוד אם מפני הדרת פניו וזקנו הארוך, ואם מפני שהעריכו את יושר לבבו ומדותיו הטובות, והנהגתו בשובה ונחת עם כל אדם. וכולם ידעו שהאיש הזה אינו משנה בדבורו, והיה אהוב לכל, וקראוהו בחיבה ובכבוד "רבי יעקב".

ויהי היום מיודענו יצא מבית הכנסת אחר תפלת ערבית, כדי ללכת אל ביתו, והנה ניגש אליו אחד מתושבי הכפר, שהיה ידוע לכל שהוא לץ ואיש משחק, וניגש אליו וברכו בברכת לילה טוב, והלה השיבו בברכה כראוי, ויאמר אליו האיש, שאלה לי אליך רבי יעקב. וזה השיבו וכי חכם אני, שאתה אומר לשאול לדעתי, ענהו הלה, לא בהלכה אני שואל, אלא שאלה פרטית לי אליך. ויאמר שאל ואשתדל להשיבך כפי השגתי, אז אמר לו הלה, אמור לי ר' יעקב, איך אתה יושן. מיד ענה לו, מה שאלה היא זו, אני יושן כמו שכל בני אדם ישנים, אמר לו האיש מחילה, אני מתכוין, איך אתה מסתדר עם זקנך הארוך בעת השינה, האם אתה מניח אותו מתחת לשמיכה או מעליה. הרהר רגע קט ר' יעקב בשאלה. ומתחילה אמר תחת השמיכה, ומיד תיקן את עצמו ואמר, לא! מעל השמיכה. ושוב נתהרהר, ואמר בעצם אני לא יודע, ומה זה מענין אותך, ומה לך לחקירות אלו בענינים לא לך, והלך ועזבו לנפשו. בלילה ההוא נדדה שנתו של ר' יעקב מיודענו, ולא נתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה, מתחלה, שם זקנו מתחת לשמיכה, ומיד היה מסתבך בין ידיו ובין רגליו, ולא ידע מנוחה, ושב והוציא את זקנו מעל השמיכה, וגם בזה לא הונח לו, כי כל פעם הפך את ראשו לצד אחר, הולך אל צפון וסובב אל דרום וגו'. וכך היה מתהפך מצד לצד, עד שהאיר השחר, ונתגבר כארי וקם לעבודת בוראו, אך היו איבריו כבדים וראשו עליו סחרחר, ועיניו מנמנמות כל אותו היום כולו, ויהי לעת ערב והוא יוצא מתפלת ערבית, ורואה את הלץ ההוא שבא ובפיו עוד שאלה אליו, מיד גער בו בחזקה ושילחו מעל פניו. והלץ משיב אמריו מה לך ר' יעקב כי נזעקת, ומדוע אתה נוזף בי בחומרה, והרי לא עשיתי לך דבר, ורק שאלה קלה שאלתיך. ענהו ר' יעקב, זו שאלה קלה! אני חי ארבעים שנה עם הזקן הזה בגודלו ובצלמו, ומעולם לא הפריע לי בשנתי, ולא הייתי יודע היכן הוא מונח, עד ששאלת את שאלתך, והִדַרת שינה מעיני כל הלילה, ע"כ המעשה.

ובכן הזקן של מיודעינו החלבן דומה ליהדותנו ולמסורת אבותינו, אשר היא היתה לנו לחומה ומגן בכל אורך ימי גלותינו, והיא היתה המשענת שלנו בשבתינו בביתנו, ובלכתינו בדרך לעבודה, ובכל עת ובכל שעה מעולם לא זזה מידינו, והיא היתה נר לדרכנו. ומעולם לא הפריעה לנו ולא הרגשנו כאילו מכבידה עלינו ח"ו, וגם לא שאלנו שאלות ולא הקשינו קושיות, אלא קיימנו בנפשנו, תומת ישרים תנחם (משלי יא, ג), כפשוטו, באין חקירות והרהורים אחר הנהגת הי"ת.

וכשהגענו לארצנו, ופגשנו אנשי תרבות זרה לדרך אבותינו, והתחילו לשאול אותנו שאלות ריקות ושדופות, בלא טעם ובלא ריח. מפני ההעזה והשינוי החריף, התבלבלנו, ואיבדנו את שיווי המשקל של איזון רוחנו, וכששאלו איך אתם מסוגלים לחיות באופן זה וזה, היו הרבה שהחלו להרהר בדברים חלולים אלו, בחושבם שיצאו באמת וביושר מפי השואלים מתוך חקירה ענינית, והלכו בראש כבד, כי לא ידעו את עומק הענין, ואיך לסלק את העננים הריקים ולתפוס בדרך האמת, וזה גרם למשברים בדרך האמונה, ובשמירת מעשי אבותינו. ורבים חללים הפילה התנגשות התרבויות הזאת.

ומזה היה חושש יוסף הצדיק, אשר בחכמתו העמוקה, ראה את הנולד, וידע מה תהיינה תוצאות המפגש הקשה עם התרבות הזרה והמוזרה של מצרים, וכל אשר היא מיצגת. ולכך חישב ומצא שהדרך הטובה היא להושיב את בית אביו בארץ גושן. כי היא מיטב הארץ עבורם ללא ספק. ועשה מיד כל הכנה נדרשת להשגת מטרה זו.

ונרמז הדבר במאמר פרעה (בראשית מז, ו), ארץ מצרים לפניך היא במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך ישבו בארץ גשן וגו'. כלומר, ארץ מצרים ידועה וגלויה לפניך במיטב הארץ וגו', כל אחד ומיטבו, ואם בחרת בגושן, ישבו בארץ גושן. וסמך פרעה על חכמת יוסף שידע לבחור לאחיו ובני ביתו את הטוב הראוי להם, ומה נעמו דברי רבינו יעקב בעל הטורים, שכתב, "במיטב הארץ", בגימטריא "גושן". ע"כ.