הרב עמאר - מחשבות הי"ת גבוהות ממחשבות בני אדם לאין חקר ואין תכלית

וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם, כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר, וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה, וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: (מה, ה-ח)

הנה המתבונן בפסוקים אלו, יראה עד כמה גדולת הי"ת, ועד כמה עמקו מחשבותיו ממחשבותינו, ואיך הי"ת צופה ומביט מכאן ועד סוף כל הדורות.

כי הנה כשהתראו אחי יוסף עמו אחר כ"ב שנים שמכרוהו ונתגלה אליהם, בא יוסף ואומר להם, אחי, אל תעצבו על מכירתי ואל יחר בעיניכם, כי הי"ת שלחני לכאן במחשבה תחילה כדי להחיות עם רב. ומסביר יוסף ומפרש לאחיו שעתיד להיות רעב עוד חמש שנים, ואת כל זה השיג יוסף בחכמתו המופלאה וברוח הקודש שנוססה בו, אבל, החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא (איוב יא, ז). וגם יוסף לא ראה בכל ירידתו למצרים אלא "הצלה" מן הרעב ולא עוד.

אך כמה רחוקים דרכי הי"ת מהשגת אנוש, ואפילו מאדם גדול כיוסף הצדיק, עמקו מאד מחשבותיו יתברך, עד שאפילו אחרי כ"ב שנים שחשבו יוסף ואחיו כי עתה הכל גלוי וידוע להם. מכל מקום, עוד לא השיגו את אפס קצה מחשבתו יתברך, ששלח את יוסף מצרימה כדי שיבא יעקב אחריו ולא יצטרך לרדת בשלשלאות של ברזל לשם (ראה ב"ר פו, ב), כדי לקיים את מה שאמר לאברהם אבינו ע"ה, ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגו' (בראשית טו, יג-יד).

ולא זו אף זו, אלא גם אחר שהגיע יעקב אבינו ע"ה למצרים, וגם אחר שמתו יוסף ואחיו וכל הדור ההוא, וקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף, והחל השעבוד בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה, גם אז לא ידעו ישראל ולא תיארו לעצמם, מה העבודה הזאת להם, ועל מה עשה להם ה' ככה, שישתעבדו בשעבוד כה גדול.

והמטרה העיקרית היא שיצאו ברכוש גדול, אחר שיקבצו את ניצוצות דקדושה אשר נתפזרו ונפלו למצרים ע"י אדם הראשון באותם ק"ל שנים בהיותו לבדו, אשר כולם נקבצו ובאו מצרימה שהיא ערות הארץ, וכמו שביארנו (לעיל פר' לך לך מאמרים ח-ט).

וגם בשביל להראות לישראל את יד ה' עין בעין, באותות ומופתים בעשר מכות שהביא הקב"ה על המצריים במצרים, ונכללו במכות ההם כל כחות הטבע אחת מהם לא נעדרה, להראות לישראל וללמדם כי מלכות הי"ת בכל משלה, ואפס זולתו, ולמען ידעו כי הי"ת נמצא ומושל גם בקרב הארץ, ואין מידו מציל, ואי אפשר לברוח מפניו ישתבח שמו.

וכל זה כדי לנטוע את אמונת הי"ת ובטחונו בלבם ובלב בניהם ובני בניהם עד עולם, והאמונה והבטחון בהי"ת הוא הבסיס והתשתית לקבלת התורה, בבחינת דרך ארץ קדמה לתורה (ויק"ר ט, ג תנדא"ר פ"א), ומהי"ת מצעדי גבר כוננו, להביא את יוסף, למשול במצרים, ולהחיות עם רב, ולשום לאביו ואחיו שארית, כדי שיבואו בכבוד, ואח"כ יבא השעבוד כאשר דיבר ה' אל אברהם אוהבו, ולבסוף יצאו ישראל ברכוש גדול, ויקחו עמהם את כל אשר אצר יוסף, ויקבלו למתנת עולם את הרכוש הגדול ביותר, והוא, שיבאו לפני הר סיני, ויתעלו במעלות רבות ונישאות עד שתפסק מהן זוהמת חטא אדה"ר, ואז יכרות הי"ת עמהם ברית עולם, וישמיעם את קולו מתוך האש, ויתן להם תורת אמת, תורת אלהים חיים מידו יתברך, כי לא נברא העולם אלא בשביל התורה הקדושה (ראה ב"ר א, א), ולהי"ת נתכנו עלילות, ישתבח שמו לעד.