הרב עמאר - שמות

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא. (טז, ד)

צריך להבין האם רק מפני תלונתם נתן ה' מן, ואם לא היו מתלוננים לא היה נותן מן. והוא פלא, שבודאי שהדבר הזה היה מוכן להם מן השמים, ועוד ברור ופשוט שגם בלי תלונתם לא היה מניחם לרעוב ללחם, והוא ישתבח שמו ציוה להם מן שיהיה לכם לאכול גם לפי תנאי המדבר, לאורך כל הארבעים שנה לעם שלם. והמן נברא כבר מששת ימי בראשית כמו שאמרו רבותינו בפ"ה מאבות (משנה ו). ועוד שרצה הקב"ה לזכות את דור מקבלי התורה, ללמוד בראש פנוי, בלי עול הפרנסה, וכמאמרם ז"ל (ראה ילקו"ש שמות רמז רנח), לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן. וכל זה מכריח שהדבר היה מוכן מראש ומעיקרא להאכילם לחם מן השמים, וגם שדבר קשה לומר, שרק עקב תלונה בדרך לא נכונה, נוצר דבר גדול כזה, ולחם שמים אכל איש.

וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב. (טז, ג)

וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וַיִּלּוֹנו כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר. (ט"ז, א-ב)

וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם. (טו, כז)

וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ. (טו, כו)

וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ. (טו, כו)

וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ. (טו, כו)

וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה, וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל משֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה. (טו, כג-כד)

וַיַּסַּע משֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וכו'. (טו, כב)

פירש"י ז"ל, "ויסע משה", הסיען בעל כרחן, שעטרו מצרים את סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות, והיו ישראל מוצאין אותם בים, וגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים, שנאמר (שה"ש א, יא), תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף, לפיכך הוצרך להסיען בעל כרחם, עכ"ל. וצריך להבין דברי חכמינו ע"ה בזה, וכי מה איכפת לו למשה, שמצאו להם ישראל אוצרות זהב וכסף ואבנים טובות, ומלקטים אותם בשמחה ובששון, ולא יהיה זה אלא כנגד העבודה הגדולה שעבדו במצרים בחנם, וגם העושר ברכה הוא מאת ה', כדכתיב (משלי י, כב), ברכת ה' היא תעשיר, וכאן הי"ת שלח לישראל

וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת, וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. (טו, כ-כא)

עיין בדברי רש"י ז"ל שכתב, "אחות אהרן", לפי שנתנבאה כשהיתה אחות אהרן, קודם שנולד משה, אמרה עתידה אמי שתלד בן וכו'. דבר אחר, "אחות אהרן" לפי שמסר נפשו עליה כשנצטרעה נקראת על שמו. ועיין רשב"ם ז"ל מה שכתב בזה.