הרב עמאר - באיזה אופן מותר לשנא את חבירו

כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ: (כג, ד)

ותרגם יונתן בן עוזיאל, אין תארע תורא דסנאך, דאנת סני ליה על חובתא, דאנת ידע ביה בלחודך, או חמרא דטעי מן ארחא, אתבא תתביניה ליה.

ובפירוש יונתן כתב, שמפרש ששונא אותו רק עבור החטא, דכתיב (ויקרא יט, יז), לא תשנא את אחיך, לכן אמר ששונאו על חטאתו אשר חטא, וכתב שרק הוא יודע מהחטא, שאם יש עדים, בודאי כבר העידו עליו בב"ד וענשוהו, וחזר לכשרותו ואסור לשנאתו, וע"ש. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות רוצח ושמירת הנפש (פי"ג הי"ד), וז"ל השונא שנאמר בתורה הוא מישראל לא מאומות העולם, והיאך יהיה לישראל שונא מישראל, והכתוב אומר לא תשנא את אחיך בלבבך, אמרו חכמים כגון שראהו לבדו שעבר עברה, והתרה בו ולא חזר הרי זה מצוה לשנאו עד שיעשה תשובה ויחזור מרשעו, ואע"פ שעדיין לא עשה תשובה אם מצאו נבהל במשאו מצוה לפרוק ולטעון עמו ולא יניחנו נוטה למות שמא ישתהה בשביל ממונו ויבא לידי סכנה. והתורה הקפידה על נפשות ישראל בין רשעים בין צדיקים מאחר שהם נלוים אל ה' ומאמינים בעיקרי הדת שנאמר אמור אליהם חי אני נאום ה' אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה. וע"ש בכסף משנה. ועתה מצאנו לו מקור בדברי התרגום יונתן בן עוזיאל ע"ה.

ולפי פשוטו, אפילו אם השור שמצאת הוא של אדם שאויב לך, ושונא אותך, ועיין בראב"ע ז"ל שכתב שיש חיריק תחת היו"ד והוא פועל כמו מלת ואיבתי את אויביך וכו', וכנראה שר"ל שהוא אויב לך ושונא לך, והיה מקום לחשוב, שכיון שהוא פוגע בך בשנאתו ואיבתו שלא כדין, ובזה הוא גם עובר על לא תשנא את אחיך, וא"כ אעלים עיני ממנו. לזה ציותה תורה להשיב לו שורו וחמורו.