הרב עמאר - בטעם שחילק הכתוב בין נגיחת קטנים לנגיחת גדולים, ובדין שור שנגח עכו"ם

PDF הדפסה דוא
בטעם שחילק הכתוב בין נגיחת קטנים לנגיחת גדולים, ובדין שור שנגח עכו"ם

אוֹ בֵן יִגָּח אוֹ בַת יִגָּח כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ: (כא, לא)

פירש"י "או בן יגח", שהוא קטן, "או בת", שהיא קטנה, לפי שנאמר והמית איש או אשה, יכול אינו חייב אלא על הגדולים, ת"ל או בן וגו', לחייב על הקטנים כגדולים. ומקורו מהמכילתא.

ובתרגום יונתן ב"ע וגם באונקלוס תרגמו, או לבר ישראל וכו' או לבת ישראל יגח כדינא הדין יתעביד ליה. ע"כ. וגם רבינו אברהם ן' עזרא ע"ה, כתב או בן או בת שניהם ישראלים כי כתוב אחריו (להלן פסוק לב), "אם עבד". וצריך להבין מה היתה הסלקא דעתין לומר שמדובר באינם ישראלים, והרי כל זמן שלא נאמר אחרת, פשוט שמדובר בישראל. ואפשר שמזה שהזכיר הכתוב "בן או בת", זה עורר ספק, כי בכל מקום דין הקטנים שוה לגדולים, כשהם הניזקים, ועל כן היה מקום לומר דכונת הכתוב על בני עמים אחרים, וה"ק או בן או בת עם אחר יגח, לזה הוצרכו חז"ל לומר לבן ישראל או לבת ישראל, ולא בני העמים, והראב"ע הוסיף הוכחה לזה דכתוב אח"כ, "אם עבד". ומעתה שמדובר בבן ישראל, והדרא קושיא לדוכתה, למה צריך לכתוב קטנים, לזה אמרו במכילתא (שהובאה בפירש"י ז"ל) לפי שנאמר והמית איש או אשה, יכול אינו חייב אלא על הגדולים ת"ל או בן וגו'.

והנה הרמב"ן ז"ל, הזכיר דברי רש"י ז"ל שבא לחייב על הקטנים כגדולים. וכתב, ועל דרך הפשט, בעבור שהשור הממית אדם גדול, הוא (השור) רע מאד כדוב שכול במדבר, ואם הועד בבעליו ולא ישמרנו, הנה פשע פשיעה גדולה וראוי שיתחייב מיתה וכופר, אבל הממית את הקטנים אינו רע כל כך, ודרך רוב שוורים שלא ייראו מהם (ולא נחשב שור זה לרע כל כך) ויעלה על הדעת שלא יתחייב בעליו, ולפיכך אמר הכתוב, כי כמשפט הזה יעשה לו. עכ"ל.

ואפשר לומר עוד שחילק בין גדולים ובין קטנים, לרמז הדין דמועד לקטנים אינו מועד לגדולים, וכדאיתא ברמב"ם (פ"ו מהלכות נזקי ממון ה"ח) וז"ל, שור שהועד למינו הרי זה אינו מועד לשאינו מינו. מועד לאדם אינו מועד לבהמה, הועד לקטנים אינו מועד לגדולים, ואפשר שלזה חילקן הכתוב ללמד דין זה, דאע"ג שדינם שוה לגבי מי שהזיקן שאם הזיק גדול או הזיק לקטן דין אחד להם, מ"מ יש חילוק ביניהם לגבי העדאת השור, דמועד לקטנים אינו מועד לגדולים, או נאמר דסלקא דעתין לומר שאין דינם שוה, שהרי חלוקים הם לגבי העדאת השור, לכך פירש הכתוב, או בן יגח וגו', כמשפט הזה יעשה לו. שבעונש של המזיק הם שוים.