הרב עמאר - טעם שעושים המזבח מאבנים שלימות

מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ. (כ, כא)

כתב הראב"ע ז"ל, י"א כי הטעם שלא יעשה ציורים במזבח, על כן ציוה במזבח אבנים להיותם שלימות. ואלה המפרשים אולי ילמדונו, למה נעשה כל המשכן כרובים, וכרובי זהב על הכפורת. והבית אשר בנה שלמה כולו כרובים ותמונות ופטורי ציצים, ואלה המקומות נכבדות ממקום המזבח וכו'.

אמנם הרשב"ם ז"ל כתב, "לא תבנה אתהן גזית", כי כשבונים אותם גזית בכלי ברזל, רגילים המסתתים לעשות בהם ציורים וצלמים, כדכתיב בישעיה (מד, יב-יג) גבי צלמים, חרש ברזל מעצד, ופעל בפחם ובמקבות יצרהו, יתארהו בשרד, יעשהו במקצועות, ובמחוגה יתארהו. עכ"ל. נמצא דהוא ז"ל מפרש שכל הטעם דלא תעשה אתהם גזית, הוא משום ציורים ופסלים שאסור לעשותם על גבי מזבח ה'.

והראב"ע ז"ל (סוף פסוק כ"ב) כתב, "אתהן", הן האבנים, גזית וכו' ואין לנו לחפש על טעמי המצות, ועל דרך הסברא, אולי היה כן כדרך הפיגול, בעבור שהיה קרב לגבי המזבח, אין ראוי להיות הנשאר פיגול, כי יחלל קדש שהקדיש, אם ישאר ממנו עד שיהיה פיגול, וככה זה אם יכרתו האבנים לבנות המזבח, אולי יחולל הנכרת מן האבנים, לעבודה זרה, או למקום המטונף, וזה אינו כבוד. וראינו שהכהן צריך לכפר על המזבח. עכ"ל. והוא ז"ל לא יכול לפרש משום הציורים, לפי מה שדחה לזה בפסוק כ' כנ"ל.

והרמב"ן ז"ל (פסוק כ"ב) הביא פירושו של הראב"ע ז"ל, והוסיף, שעובדי ע"ז לוקחים מאבני המקדש ומזבח, אולי יצליחו. והביא דברי הרמב"ם ז"ל במורה הנבוכים (ח"ג פרק מה), שהיא הרחקה שלא יעשו בהם צורה ותהיה אבן משכית, כי היה כן מנהג ע"ז. (והוא כפירוש רשב"ם) וכתב, ואני אומר כי טעם המצוה בעבור היות הברזל חרב והוא המחריב העולם, לכן נקרא כך (דבר זה כתבו הראב"ע ז"ל כאן). והנה עשו אשר שנאו ה' (ככתוב בספר מלאכי א, ג) הוא היורש החרב, שאמר לו (בראשית כז, מ), ועל חרבך תחיה, והחרב הוא כחו בשמים ובארץ, כי במאדים ובמזלות הדם והחרב יצליחו, ובהם תראה גבורתו, ולכן לא יובא בית ה'.

וזה הטעם שהזכיר הכתוב, "לא תבנה אתהם גזית", כי בהניפך עליהם שום ברזל לעשותו, כן הנפת עליה חרבך המרצח ומרבה חללים, וחללת אותם. מפני זה לא היה ברזל במשכן, גם יתידותיו שהיו טובות יותר מברזל, עשה נחושת. וכן בבית עולמים לא עשה בו כלי ברזל מלבד הסכינים, כי השחיטה אינה עבודה. והכתוב לא אסר לבנות גזית רק בהניף עליהן ברזל וכו', ואם בא לסתת אותם בכלי כסף או בשמיר שהזכירו רבותינו, הרי זה מותר, אע"פ שאינן שלמות. וזה ישבר טעמו של הראב"ע, גם טעם הרב (הרמב"ם) בעבור זה איננו נכון. עכ"ל, ע"ש עוד.

ואולי יש לישב דברי רשב"ם ז"ל שזו גם דעת הרמב"ם ז"ל, שכתבו, שהחשש באבני גזית הוא שמא יעשה בה ציורים ופסלים, והקשה הראב"ע ז"ל על פירוש זה, שכנראה כבר נכתב בדברי קדמונים יותר, מה יאמרו על כרובים של זהב וציורי הכרובים וכו'. ואולי יש לומר כי דרך עובדי ע"ז היה לצייר דוקא על גבי המזבח ולא על שאר דברים, ועל כן פירשו הם שהתורה אמרה לא לבנות אבניו גזית, כדי שלא יציירו עליו פסלים וכיו"ב, שלא יהיה כיוצא בהם.