הרב עמאר - כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים

וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ. (כ, יז)

הנה הנסיון הזה אינו מובן, דהנסיון הוא מבחן, שהקב"ה בוחן את בריותיו, כמו והאלהים נסה את אברהם (בראשית כב, א), שאמר לו, קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק, והעלהו לעולה (שם שם, ב), שהוא דבר גדול וקשה, לבחון את מדת אהבתו לה', ועד כמה הוא מוכן למסור נפשו על מצותו יתברך, ויש נסיון שמעמיד את האדם בספקות ומראה לו מראות מטעים, לראות עד כמה הוא חזק בדעתו ואיתן באמונתו. אבל כאן שנגלה הי"ת עליהם בגלוי, והשמיעם את קולו, אשר לא שמע עם מעולם, והופיע עליהם בהדר עננו, ובקולות וברקים וכו' ואין לך בירור גדול מזה, ואין קירוב עוד שידמה לזה, א"כ מהו הנסיון שמנסה אותם הי""ת בזה. ועוד, שכבר נאמר על המעמד הזה (דברים ד, לה), אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל, ועל הארץ מתחת אין עוד. ואמרו חז"ל (פסיק"ר סופ"כ), מלמד שפתח להם הי"ת את כל השבעה רקיעים והראה להם שאפס זולתו והוא יחיד ומיוחד בכל העולמות כולם. וא"כ באותה עת הגיעו ישראל לבירור שנקרא ראיה, שנאמר על זה אתה הראת לדעת, וא"כ יש להבין במה ניסה אותם הי"ת.

ומכוח קושיא זו, פירש רש"י ז"ל, לבעבור נסות אתכם, לגדל אתכם בעולם, שיצא לכם שם באומות שהוא בכבודו נגלה עליכם. עו"כ נסות, לשון הרמה וגדולה כמו, הרימו נס (ישעיה סב, י), ארים נסי (שם מט, כב), וכנס על הגבעה (שם ל, יז), שהוא זקוף, עכ"ל.

הנה הוא ז"ל הוציא מקרא מפשוטו, ופירש "נסיון" לשון הרמה והגבהה, כמו וינשאם וינטלם, וכמו נס להתנוסס ושים אותו על נס. ולא מלשון בחינה והתנסות. דיש במה שראו והשיגו התרוממות הנפש והגבהת ההשגה, ולא נסיון ובחינה.

ואולם הראב"ע ז"ל כתב וז"ל, וטעם נסות אתכם, כמו ולמען נסותך להטיבך באחריתך (דברים ח, טז). עכ"ל. וצריך להבין מה נסיון יש בזה. וצריך לומר שהוא מלשון לימוד והרגל, ללמדם ולהרגילם באמונה כדי להטיב להם. וגם הרמב"ן ז"ל הלך בדרכו של הראב"ע ז"ל, שהביא דברי רש"י ז"ל הנ"ל. וכתב עליו, ואיננו נכון. אבל יתכן שיאמר, לבעבור הרגילכם באמונה בא האלהים, שכיון שהראה לכם גילוי השכינה, נכנסה אמונתו בלבבכם לדבקה בו, ולא תפרד נפשכם ממנה לעולם, ולמען תהיה יראתו על פניכם וכו', ויהיה הלשון מן ויואל ללכת כי לא נסה, ויאמר דוד אל שאול לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי (ש"א יז, לט), כענין רגילות.

עוד כתב וז"ל, והרב אמר במורה הנבוכים (ח"ג פרק כד), כי אמר להם, אל תיראו כי זה אשר ראיתם היה כשינסה ה' אלהים אתכם, להודיע ערך אמונתכם, וישלח לכם נביא שקר, שירצה לסתור מה ששמעתם לא תמעד אשוריכם לעולם מדרך האמת, כי כבר ראיתם את האמת בעיניכם. וא"כ יאמר בעבור שיוכל לנסות אתכם לעתיד, בא האלהים עתה, כדי שתהיו עומדים לו בכל נסיון. [ונמצא דהרמב"ן ז"ל מקשה ע"ד הרמב"ם ז"ל שלדבריו הנסיון הוא בעתיד, ולא משמע כן מהפסוק].

עוד כתב הרמב"ן ז"ל, ועל דעתי הוא נסיון ממש, יאמר הנה רצה האלהים לנסותכם התשמרו מצותיו, כי הוציא מלבכם כל ספק ומעתה יראה הישכם אוהבים אותו, ואם תחפצו בו ובמצותיו וכן כל לשון נסיון, בחינה. כי לא נסיתי ללכת באלה, לא בחנתי נפשי מעולם ללכת בהם, ויתכן כי יהיה הנסיון הזה בטובה, כי האדון פעם ינסה עבדו בעבודה קשה, לדעת אם יסבלנה לאהבתו, ופעם ייטב עמו לדעת אם יגמול אותו בטובה אשר עשה עמו, להוסיף לאדוניו עבודה וכבוד, כענין שאמרו חכמים (שמו"ר ל, כא), אשרי אדם שעומד בנסיונותיו, שאין לך בריה שהקב"ה לא מנסה אותה. העשיר מנסה אותו אם תהיה ידו פתוחה לעניים וכו'. עכ"ל. ויסוד גדול למדנו הרמב"ן ז"ל, שיש נסיון שהוא ברוב טובה, שהקב"ה משפיע לאדם רוב טובה ומנסהו לראות איך פועל בזה. ונסיון העושר הוא הדוגמא לזה. אך חידש לנו רבינו הרמב"ן דבר מופלא, שפעמים שהקב"ה משפיע לאדם טובה רוחנית ביד רחבה ונדיבה, וגם זה נסיון, והוא פלא. ומפרש הרב ז"ל, וכמו שהאדון ישפיע על עבדו רוב טובה לבחון התנהגותו ואהבתו ומסירותו אליו, אם ידע לגמול לו ברוב מסירות מתוך אהבה אמיתית או יבעט וימשיך, כן הדבר הזה, שבדרך כלל האדם מתרשל בעבודת ה', ומתעצל בעמלה של תורה, ונפש האדם תבחר כל דרך קלה, ותשתמט מהתאמצות שכלית ומהעמקה הדורשת מאמץ של רצון ומחשבה, ותולה עצלותו בכך שהוא מלא ספקות והרבה דברים המעכבים בעדו מהשיג האמת בהנהגת הקב"ה ועומק חכמתו, המצויה בתורתו, תורת אמת וחיי עולם, וכאן פתח הקב"ה בפניהם כל השערים, והראה להם כל השבעה רקיעים וכל אשר בהם, עד שעין בעין ראו שאפס זולתו, כמאמר הכתוב (דברים ד, לה), אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים וגו'. ובזה הסיר כל ספק מלבם, ואמר להם עתה אראה הישכם אוהבים את ה', עתה אראה איך תתמסרו על התורה ועל העבודה, אחר שהסרתי את כל המחיצות שביני לביניכם ופרצתי לפניכם כל החומות, ומעתה אין תירוצים במה להתלות, ונראה איך תהיה העבודה ולימוד התורה שלכם, ובאיזו מסירות ושמחה, ובאיזו שקידה, והוא נסיון גדול.

ויש מקום לומר דגם דברי רש"י וגם דברי הרמב"ם והרמב"ן יש ביניהם קשר. שכן, גם בנסיון הרגיל שהוא הבחינה, יש בזה נסיון שהוא ההתרוממות, שאם האדם עומד בנסיון מוסיף מעלה על מעלותיו, ומתרומם ומתעלה יותר ויותר, ועל כן המילה הזאת סובלת את שני הענינים הנ"ל, שהם קשורים זה עם זה.

וי"ל שהקב"ה נתן לה בחינה ונסיון זה (כדברי הרמב"ן ז"ל), שהסיר כל ספק מלבם, לראות איך הם אוהבים את ה' ואיך הם מתמסרים על עבודתו, ואם יעמדו בנסיון הזה, בודאי יתרוממו ויתנשאו למעלה גדולה וגבוהה מאד מאד, ומתקיים בהם כי לבעבור נסות אתכם וגו' (כפירוש רש"י ז"ל), שבא לרומם אתכם ולהגביה מעלתכם, כמו נס להתנוסס.