הרב עמאר - יראת ה' טהורה עומדת לעד

וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר: (כ, א)

פירש רש"י ז"ל "אלהים", דיין, ולפי שיש פרשיות בתורה, שאם עשאן מקבל שכר, ואם לאו אינו מקבל עליהם פורענות, יכול גם עשרת הדברות כן, תלמוד לומר, וידבר אלהים, דיין להפרע. עכ"ד.

ובאוה"ח הק' כתב, וטעם זכרון שם "אלהים" בנתינת תורה, לומר כי התורה נתנה ממדת הדין וממדת הרחמים, מדת הדין, "וידבר אלהים". מדת הרחמים, "אנכי ה' " (להלן פסוק ב). עוד הודיע סוד אומרו, ה' הוא האלהים (מ"א יח, לט), והוא מה שאנו מייחדים פעמים באהבה, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. וע"ש עוד שכתב שלכן אמר "וידבר אלהים", שמעניש גם על עשה שבעשרת הדברות כמו אנכי, שבת, כבוד אב ואם. עוד כתב הרב ז"ל שאין חפץ לה' אלא במי שמקבל את כל התורה, אבל אם קיבל את כל מצוות התורה חוץ ממצוה אחת אין לו תורה. יע"ש עוד ותרוה נחת.

ואולי י"ל שמשמעות הדברים היא, שעבודת ה' צריכה יראה, וע"כ דיבר אלהים, בגבורות ובדיבור קשה, שתהיה יראתו עלינו שלא נחטא. ובפרט שהקב"ה נתן בחירה לאדם, לבחור בעצמו אם לעבוד את ה' ולשמור מצוותיו לעשותם, או להרשיע את דרכו למען ספות הרוה את הצמאה והכל בידו. זה הוא רצונו יתברך, כי אינו חפץ שיעבדוהו בני אדם מתוך כפיה גמורה שהרי יש לו מלאכים ושרפים לרוב, והמה גבורי כוח עושי דברו עד לאחת, ולא יצר את האדם ונפח בו נשמת חיים, אלא כדי שיעבוד את ה' מתוך בחירה חפשית. וכמו שמבואר בכתובים רבים. והנה יש אנשים שעלולים לחשוב שאין הדבר נורא כל כך, אם יבחר האדם בדרך הנוטה מתורתנו הקדושה, ויאמר בלבבו הרי ה' נתן את חופש הבחירה לאדם. לזה נאמר, "וידבר אלהים את כל הדברים האלה", לומר כי יש דין ויש דיין, ואת הכל יביא האלהים בחשבון, ואינו ותרן, רק אריך אפיה ממדת טובו, אולי ישוב הרשע מדרכו וחיה, כי הוא מלך חפץ בחיים, ולא חפץ במיתתן של רשעים. אך אם לא ישוב ח"ו אין מנוס מעונש על כל מה שחטא, ואין מקום לברוח מהדר גאונו, ומאידך אם יעבוד את ה' מתמתקים הדינים ועל כן נאמר מיד בדיבור הראשון (להלן פסוק ב), אנכי ה' אלהיך, לומר כי ה' הוא האלהים, ובידינו הדבר מסור להמתיק הכל, ואז יהפכו לנו הקללות לברכות, וזה מכח תורתנו הקדושה וקיום המצוות, כי הם חיינו ואורך ימינו, ובהם נהגה יומם ולילה.