הרב עמאר - גֻּלֹּת עִלִּיּוֹת וְתַּחְתִּיּוֹת

וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא ה' לְמשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל משֶׁה. (יט, כ)

פירש רש"י ז"ל, "וירד ה' על הר סיני", יכול ירד עליו ממש, תלמוד לומר (להלן כ, יט) כי מן השמים דברתי עמכם, מלמד שהרכין שמים העליונים ותחתונים והציען על גבי ההר, כמצע על המטה, וירד כסא הכבוד עליהם. עכ"ל (ומקורו מהמכילתא כאן יט, כ). וצריך להבין דברי חכמים וחידותם. והרב אוה"ח הקדוש זיע"א, הביא דברי חז"ל שאמרו (סוכה ה, א), שהשכינה ירדה למעלה מעשרה טפחים. והקשה למה צריך הכתוב לומר "אל ראש ההר", כיון שהשכינה גבוהה י' טפחים מעל ההר, א"כ גם לראש ההר לא הגיעה, וע"ש שכתב, שבא לשלול שלא ירדה לצדדים אלא לראש ההר לבדו. עוד כתב עפ"י דברי חז"ל (הנ"ל ברש"י) שהוריד השמים וכו', וזהו וירד ה' "על", פירוש לא ירד ממש אלא למעלה, וזה רמוז בתיבת "על", וע"ש.

ואולי יובנו הדברים עפ"י מה שכתב רבינו משה אלשיך הקדוש זיע"א, בפרשת עקב על הפסוק (דברים י, יד), הן לה' אלהיך השמים שמי השמים, הארץ וכל אשר בה. והקשה דהיה לו לומר "הארץ" תחלה ורק אח"כ "השמים ושמי השמים", או מלמעלה למטה ויתחיל בשמי השמים, ותירץ הוא ז"ל, דבזמן שהמקדש היה קיים, הארץ היתה גבוהה מן השמים וגם משמי השמים, ועל כן התחיל בשמים שהם הנמוכים ביותר, וסיים בארץ שהיא גבוהה מכולם, נמצא דבשעה שמרכז הקדושה הוא בארץ, הארץ עולה ומגביהה רום ועומדת (במעלתה) מעל השמים ומעל שמי השמים גם כן, וכאן קבע הקב"ה לתת תורה לישראל על הר סיני, והיה הר סיני כמו מקום המקדש למעמד זה, כי ירד עליו ה', ונעשה קדש קדשים, וכמ"ש לעיל, ועל כן ציותה תורה שהנוגע בהר מות יומת, ועוד נדלק כולו באש השכינה, ויעל עשנו וגו'. וכמ"ש לעיל בשם מרן האוה"ח הקדוש ע"ה. לזה אמרו חז"ל, שהקב"ה הרכין השמים העליונים והתחתונים ולא רק השמים הורכנו למטה אלא אף שמי השמים, והם השמים העליונים, והציען ע"ג ההר, ואפשר שמפני שכל זה היה לזמן של מתן תורה בלבד, ע"כ לא הפריד ההר והגביהו, אלא הוריד את השמים ושמי השמים והרכינם, אך אמרו שהציעם על ההר כמצע על המטה, ורמזו בזה שהשמים ושמי השמים היו טפלים להר לרוב קדושתו, שהרי המצע טפל למטה, וכן היה כאן, שהשמים העליונים והתחתונים היו למצע על הר סיני, כלומר שהוא היה גדול מהם, מפני אשר ירד עליו ה'.

ואולי יש להוסיף, דהנה מלא כל הארץ כבודו, ולית אתר פנוי מיניה, וא"כ מה שייך לומר וירד ה' על הר סיני, ומה שייך לשון ירידה ועליה. ואולי משום כך כתבו חז"ל שהרכין שמים וכו' וירד כסא הכבוד עליהם וכמ"ש רש"י ז"ל. כלומר, מרכז שכינתו הוא הנקודה המרכזית, ששם דן את עולמו, ומשם בא השפע לכל חי וכו', ואולי זה ענין מעשה המרכבה שנתנבא יחזקאל הנביא ע"ה, ועל זה אמר הנביא ישעיהו ע"ה (ישעיה ו, א-ב), ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא וגו' שרפים עומדים ממעל לו וגו', ובזה שייך כנראה עליה וירידה, ואפשר שעל זה נאמר וירד ה' על הר סיני, ודין דינא דגרמי לעלייתו של ההר לדרגא גבוהה שהשמים היו כמצע אליו.

וירידה זו ועליה זו של כסא ה' והדר גאונו, היא הקובעת עלייתו של המקום או ירידתו, וכאשר גזרה חכמתו יתברך להוריד כסאו על ההר, ממילא היתה ירידה לשמים ולשמי השמים, שלא המקום הוא המכבד את היושב עליו, אלא כל כבודם תלויה בכסא היושב מרום מעליהם, ובזה התגדלו והתקדשו, וכאשר העביר מכון שבתו ומרכז פעילותו להר סיני לתת תורה לעמו ישראל, עלה ההר ונתקדש והיה לקודש קדשים, והשמים ושמי השמים ירדו ונהיו טפלים אליו, כאשר הטיבו רבותינו לבאר דבר זה באמרם, "הרכין שמים העליונים והציען על גבי ההר כמצע על המטה, וירד כסא הכבוד עליהם", וכאשר הביא רש"י ז"ל מהמכילתא.

ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא, שלזה כיוונו במאמרם, תלש הקב"ה את ההר והגביהו מעל ראשיהם, שרמזו על הגדולה אשר נוספה לו, ברדת כבוד ה' עליו. וכבר כתבתי שתרגום יונתן (לעיל פסוק י"ז) כתב שה' תלש את הר סיני, וזקפיה והיה מאיר כאספקלריא המאירה. וזה בודאי רומז למעלה שנתעלה ההר באותו זמן וכנ"ל.