הרב עמאר - "וישמע יתרו" מה שמועה שמע ובא

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן משֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן משֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל משֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים. (יח, א-ה)

רש"י ז"ל הביא דברי רבותינו בגמרא בזבחים (קטז, א), מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. עכ"ל.

והכלי יקר הביא דברי הילקוט (רמז רסח), שכתב, מה שמועה שמע ובא, ר' יהושע אומר מלחמת עמלק שמע ובא, רבי אלעזר המודעי אומר מתן תורה שמע ובא, רבי אליעזר אומר קריעת ים סוף שמע ובא, וכתב הכלי יקר, שלכאורה הוא שמע את כולם, והכל מודים בזה, ולא נחלקו אלא איזו "שמועה" מהם היא שגרמה לו לבא, וזה שאמרו "מה שמועה שמע ובא", יעו"ש באורך.

ובחידושי משנת התשמ"ז כתבתי בזה, במה שזכה יתרו שפרשה זו שבה נכתב מעמד הר סיני וקבלת תורה, נקראת של שמו "פרשת יתרו", משום שעיקר קבלת התורה תלויה בשמיעת האזן. שמיעה אמיתית המביאה להכנעה והתבטלות עצמית, שזו היא קבלת עול מלכותו, ועול מצוותיו. וכמו שכתוב (דברים יא, יג), והיה אם שמע תשמעו אל מצותי, שמע ישראל (דברים ו, ד), ועוד. ויתרו ששמיעתו הביאתו לשנות את כל אורח חייו זכה בזה.

שכן מצינו הרבה עמים ששמעו כמו שנאמר (שמות טו, יד-טו), שמעו עמים ירגזון, חיל אחז יושבי פלשת, אז נבהלו אלופי אדום וגו'. אך כולם נשארו על מקומם, והמשיכו בשיגרת חייהם, שמעו והתפעלו וגם נבהלו ורעדו, ושבו לדרכם הסדירה והרגילה, אבל יתרו, "שמע ובא", והניח את דתו, וגם ויתר על דעתו ומִשְרתו, ובא אל המדבר, ללמוד תורת ה' ומצוותיו, ונתחבר לתורה, ונתגייר ונדבק לשכינה, והכל מכח ה"שמיעה" הזאת, שהיא הכנעת הלב לקבל האמת.

וכתב הרב אוה"ח הקדוש, בפרשת כי תצא (דברים כא, יח בקצור לשון), שהאזן היא השער לנפש, אלא שהיצר הרע יושב בשער האזן ולא נותן לדברי תורה והתעוררות מוסר לעבור שם, כי יודע הוא, שאם יכנסו לאזן משם יגיעו עד נפשו של אותו אדם, ושוב לא יוכל לשלוט בו, וע"כ יושב ושומר בשער האזן לבל יעברו דברי תורה שם. וע"כ רבים הם השומעים, אבל מעטים מאד המקבלים את הדברים ומביאים אותם לידי מעשה, בבחינת "שמע ובא". כי היצה"ר חוסם דרכם שם תוך האזן, ושמיעתם היא שמיעה חיצונית ולא פנימית. אבל החכם המושל ביצרו, לא מרפה, וממשיך להתבונן ולחשב חשבונו של עולם, וזוכה ומתברך ממקור הברכות ומקבל הברכה כולה, כאמור (דברים יא, כז), את הברכה אשר תשמעו, שהשמיעה היא מקור לכל הברכות. ונאמר (ש"א טו, כב), הנה שמוע מזבח טוב, ועוד אמר הנביא (ישעיה נה, ג), שמעו ותחי נפשכם, והוא מסייע לדברי האוה"ח הק', שע"י השמיעה האדם מחיה את נפשו במזון הרוחני המקיימה, שכמו שהפה הוא השער לבני מעיים ומשם נכנס מאכל ומשקה שהוא המזון הגשמי המקיים לגופו של אדם, באותה מדה האזן היא השער שממנה נכנס המזון הרוחני לקיים את נפש האדם, וזהו שמעו ותחי נפשכם, והכל תלוי בשמיעה כי האזן, הוא השער לנפש כדבריו ז"ל, ויתרו שזכה למעלת השמיעה הזאת, ושמע ובא. זכה ופרשה זו כולה נקראת פרשת יתרו. וממנה ילמד אדם מה הוא יסוד קבלת התורה וקנינה, שהיא ההתבטלות לדבר ה' ותורתו, הנובעת מן השמיעה הפנימית.

ועם ישראל, רחומי אל, הגדילו לעשות, בהקדימם "נעשה" ל"נשמע" (שמות כד, ז), שהיו מוכנים לבא ולהדבק בשכינה, עוד קודם לשמיעה, והוא מעלה יתירה ועל טבעית, המעידה על הכנת הלב בעומק גדול, ומתוך רוממות המחשבה, להבין ברוממות ה', כי רם ה' וגבוה מאד, וככל שהאדם מתבונן בזה, ומאידך מתבונן בשפלות האדם, נשבר לבו ומתבטל בקרבו, ונכנע לפני בוראו, עוד בטרם יבואו הדברים לאזנו. והיא מעלה יתירה, עד שהקב"ה אומר, מי גילה רז זה לבני (שבת פח, א). שבזה הם התעלו מעל מדרגת האדם, והשתמשו במטבע של מלאכי השרת.