הרב עמאר - חובת האדם היא למצות את כל כחותיו בעבודת הבורא

הוּא אַהֲרֹן וּמשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר יְהֹוָה לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם, הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם הוּא משֶׁה וְאַהֲרֹן. (ו, כו-כז)

כתב רש"י ז"ל הוא אהרן ומשה וכו', יש מקומות שמקדים אהרן למשה, ויש מקומות שמקדים משה לאהרן, לומר לך, ששקולין כאחד, עכ"ל.

ואעפ"י שאין בנו דעת להבין בענינים אלו, על כל פנים, ההבנה הפשוטה ממאנת לקבל דבר זה, שמשה שהביא תורה לעולם ונקראת על שמו כמו שנאמר (מלאכי ג, כב), זכרו תורת משה עבדי. וכתיב (דברים לג, ד), תורה ציוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, והוא אדון הנביאים, ולא קם בישראל כמשה אשר ידעו ה' וגו' (דברים לד, י), ובפירוש איתמר לאהרן ומרים (במדבר יב, ז), לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, ופשוט דהוכיח הי"ת לאהרן ומרים שלא ידמו בנפשם שהם בדרגתו ובחינתו של משה, ועוד כהנה רבות. ועל משה נאמר (תהלים ח, ו וראה ראש השנה כא, ב ונדרים לח, א), ותחסרהו מעט מאלהים, ואיך נאמר שמשה ואהרן שקולים כאחד, ומה עוד שהרי ה' אמר למשה (שמות ד, טז) הוא יהיה לך לפה, ואתה תהיה לו לאלהים. ומדברי הראב"ע והרשב"ם ז"ל נראה שמפרשים הענין שהקדים אהרן למשה מסיבות אחרות, כיע"ש.

והנראה בזה כדי להבין דברי חכמינו ע"ה שהובאו ברש"י ז"ל, דבאמת הם שני עניינים שונים, ואין מדובר על דרגת גדלותם בהשגה ובקירבת ה', דכל אחד מהם נברא לתכלית אחרת עם מדרגה אחרת. אלא שתפקיד האדם הוא למצות את כוחותיו, שבהם חננו ה' יתברך לפי שורש נשמתו. וזו הדרישה שהקב"ה דורש מכל אחד ואחד. לא פחות מזה, ולא יותר מזה. ומה שאמרו חז"ל (תנדא"ר פכ"ה), חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב, אין רצונם לומר, שישאף לבא עד מדרגת האבות, שהרי אין הקב"ה בא בטרוניא על בריותיו (ע"ז ג, א), ואין אדם בעולם שיוכל להגיע למדרגת האבות הקדושים, שהם מרכבה לשכינה ממש. והם בעלי נשמות גבוהות מאד, ומי יכול להשיג להבין אפס קצהו ממעלתם ומבחינת מדרגתם. וק"ו בן בנו של קל וחומר, להגיע עד לדרגת מעשיהם, זה לא יעלה בדעת כלל.

אמנם כונתם ז"ל היא, שישאף אדם לנצל את זמנו ואת כוחותיו אשר נתן לו הבורא כפי הראוי לו, וגם אם מעט הוא חלקו, מ"מ כשמנצל את כל כוחו לעבודת ה' ברוך הוא, נחשב לו כאילו הגיע למעשיהם של אברהם ויצחק ויעקב, שכן כל גדולתם היא מפני שניצלו את כל כחותיהם וכשרונותיהם מאשר קיבלו מאת בורא העולם, כפי רום מעלת נשמתם הגבוהה לאין חקר, הכל באשר לכל ניצלו לעבודת ה' בלבד. ואולם גם הקטן שבקטנים כאשר ינצל את כוחותיו כולם לעבוד בהם את השם ברוך הוא, הגם שמדרגתו מצומצמת היא מאד, מנחת עני דלה כמו שהיא, מ"מ זה חלקו אשר השיגה ידו יד כהה, וכל אשר יש לו הקריב על מזבח ה', והוא הנקרא שהגיעו מעשיו למעשה אבותיו אברהם יצחק ויעקב, וזו היא כונתם ז"ל באומרם, חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב, שישאף לנצל כוחותיו לעבודת ה' במושלם.

ולפי זה יובן מה שאמרו רבותינו "משה ואהרן שקולים כאחד", כי כל אחד מהם לפי בחינתו ושורש נשמתו, מיצה את כל כחותיו באותה בחינה עד תום, ובזה שקולים הם, ששניהם ניצלו כל כוחותיהם וכל כשרונותיהם, להדבק בה' יותר ויותר, עד שלא נותר להם שום רצון או שאיפה לשום ענין אחר, מלבד קרבת ה' ועבודתו. ולזה כיונו רבותינו ז"ל ששקולים הם.