הרב עמאר - מדוע כשאמר הקב"ה למשה שהכביד את לב פרעה נזכר הדיבור בלשון אמירה רכה

PDF הדפסה דוא
מדוע כשאמר הקב"ה למשה שהכביד את לב פרעה נזכר הדיבור בלשון אמירה רכה

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ. (י, א)

כתב רבינו אור החיים הקדוש זיע"א, אמר לשון אמירה רכה, גם הזכיר שם הרחמים, לא לצד המשתלח אליו, אלא לצד השליח שהוזכר בסמוך אל משה, כי הם דברים שישמח בהם צדיק, כי חזה נקם, לזה אמר לשון אמירה, והזכרת שם הרחמים, כי הם דברים הסועדים את לבו. עכ"ל. ואפשר ג"כ שגם לפרעה ועמו פתח וקראם לשלום בשובה ונחת, שישמעו למאמר ה' ביד משה לאמר, שלח את עמי ויעבדוני, ואז יהיה הכל בחן וברחמים, אמנם פרעה הביא על עצמו את כל הרעה בפזיזותו ובשחצנותו, אשר מיד בבא משה בפעם הראשונה אליו בדבר ה' אמר מי ה' וגו'. ואכל ולקה ושלם, גם הוא וגם כל עמו אתו. ואחר שהכבידו לבם והשחיתו דרכם, גם יד ה' היתה בם להמשיך בדרכם הרעה, וזהו כי אני הכבדתי את לבו וגו'.

ושו"ר שהאוה"ח המשיך וכתב וז"ל, עוד לצד שלא היה ה' שולח המכה תכף ומיד, עד שהיה שולח להתרות בו קודם, למר שבוע א' ולמר ג' שבועות, וזה הוא ממדת החסד והרחמים, לזה אמר לשון אמירה, וזכרון שם הרחמים. עוד ירצה, על דרך מה שפירשתי למעלה בפרשת וארא, שאפילו מדת הרחמים הסכימה בשמחה לעשות דין ולהנקם מאויב זה. עכל"ה. והכל כלול בדברות קדשו זיע"א. למי שישים לבו לדבריו הנפלאים, כפי הראוי.