הרב עמאר - למען שתי אתתי אלה בקרבו

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ. (י, א)

רבינו האר"י זללה"ה, פירש (ראה שעה"כ דרושי הפסח דרוש א ושעה"פ לישעיה סי' מט, וע"ע ליקוטי תורה לפ' בא), שבא הי"ת להשיב לפרעה הרשע שאמר, מי ה' לא ידעתי את ה' וגו' (שמות ה, ב), דשם אלהים תחלתו "אלה" וסופו "מי". ו"אלה", הוא ו' קצוות שכל אחד כלול מכולם הרי ו' כפול ו', שמספרו ל"ו, וכן הוא הגימטריא של "אלה", ומ"י היא אמא עילאה, שיש בה חמשים שערי בינה, כמספר מ"י. והכתוב אומר (ישעיה מ, כו), שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, שאותיות מ"י שהיא אמא עלאה, ברא את "אלה" שהוא זעיר אנפין, והוא ברא דידה, ופרעה הרשע כפר גם באמא עילאה, ואמר לא ידעתי את ה', מי ה', וא"ל הקב"ה למשה בא אל פרעה וגו', למען שיתי אֹתֹתַי "אלה", כלומר אני רוצה לשום אותיות "אלה", שהן האותיות הקטנות שבשם אלהים "בקרבו", ויראה מה יהיה לו, וא"צ להשתמש באותיות מ"י, ומזה ילמד להבין גודל רעתו שאמר, מי ה'.

וכן פי' רבינו האר"י זללה"ה (פע"ח שער חזרת העמידה פ"ז), בדרך זו, את הפסוק (תהלים קל, ג), אם עונות תשמור יה ה' מי יעמוד. שאם ח"ו העונות גורמים ולא היתה זכות להעביר רעתם, "מי יעמד", כלומר, מ"י שהיא אמא עלאה, יעמוד להם בעת צרתם, כמו תבא האם וכו' (במב"ר יט, ח).

ובעניותי פירשתי בזה את דברי הנביא (איכה ב, יג), כי גדול כים שברך מי ירפא לך. שחושבים שזה בדרך שאלה, מי ירפא לך, מי יכול לרפאת את מכתך. אך י"ל דהכי קאמר, אפילו אם גדל השבר כים רח"ל, "מי" שהיא אמא עילאה "ירפא לך", וישועת ה' כהרף עין. ו"ים" הוא "מי" בהיפוך אתוון, ובודאי שגם סדר האותיות קובע את עניינם והשפעתם.

ואולי מכוון בזה מאת ה' מה שאמר פרעה עצמו (שמות י, ח), מי ומי ההולכים, שזה מה שהלך עמם לחזקם ולהושיעם. ואפשר שמתוך פחד שראה מה עולל לעצמו, תיקן דבר זה, ובמקום אשר אמר בתחילה מי ה', אומר עתה מי ומי ההולכים.

וכן ידוע שרבינו האר"י זללה"ה פירש (שעה"כ דרוש תיקון חצות דרוש א), במזמור (תהלים מב), למנצח משכיל לבני קרח כאיל תערוג וגו'. אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי, כי אעבור בסך, אדדם עד בית אלהים (תהלים מב, ה). דהכי קאמר "אלה" אזכרה, שהם הרישא דשם "אלהים". ואשפכה "עלי", ר"ל אשפוך אותיות אלה על אות י', ויהיו "אלהי", ועדיין חסר אות מ'ם סופית להשלמת שם אלהים, ע"כ אמר "אדדם", כלומר, אדדה אותם עד מ"ם סופית, אדדה את האותיות "אלהי" עד מ"ם, ואז הושלם שם "אלהים", וכמו שסיים, "אדדם עד בית אלהים".

וכעת עלה בדעתי לפרש הפסוק בנביא, מי לא יראך מלך הגוים (ירמיה י, ז), שזעיר אנפין הוא מלך הגוים כולם, ועל ידו מתנהג העולם, ולב מלכים ושרים ביד ה', והם אותיות "אלה" כאמור. ואמר, "מי" שהיא אמא עלאה לא יראך מלך הגוים, דמי ברא "אלה", ועל כן לא ירא ממנו, וכנראה שרומז לישראל שיניקתם ממקור גבוה מאמא עילאה, וע"כ לא יראו ולא יפחדו בקום ה' לשפוט הגוים, כי "מי" יעמוד להם. ואותיות "מי" ממתקים לאותיות "אלה".

ואפשר שע"כ אמר הכתוב (שמות י, ב), ולמען תספר באזני בנך ובן בנך וגו' ואת אתתי אשר שמתי בם, כלומר בם שמתי אותיות "אלה" כנ"ל, אך לכם נתתי רחמים גדולים ופשוטים, וזהו סיום הפסוק, וידעתם כי אני ה', "וידעתם" לשון חיבה וקישור, שמשרה עלינו שכינתו זו אהבתו, ואמא עילאה עומדת לנו, ואז נדע ונשכיל שבשם הוי'ה הוא מנהלנו, וגם כשרואים צרות ורעות, הכל באשר לכל, הוא ממדת טוב עלינו. וידעתם כי אני הוי'ה, הכל רחמים.

ואולי נוכל להבין בזה מאמר משה רבינו ע"ה אל פרעה בסוף פרשת וארא (שמות ט, ל), ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ה' אלהים, ועי' בדברי רבינו הראב"ע ז"ל (שם שם, כח) העתירו אל ה', הזכיר השם הנכבד, ואמר "קולות אלהים", והטעם כי השם הוא אלהים לבדו, ולא תמצא ככה בדברי משה בכל התורה, ואין טענה ממילת אדני אלהים אתה החילות (דברים ג, כד), כי באלף דלת הוא כתוב (כלומר אדנות והוי"ה). עכ"ל.

ולהנ"ל יש להוסיף דאמר משה בפר' וארא הוי"ה אלהים, ללמד לפרעה שה' הוא האלהים, ומתנהג עם ישראל במדת הוי"ה שהיא רחמים, ומאידך מתנהג עם המצרים במדת הדין שהוא שם אלהים.

עוד י"ל שעם עושי רצונו מתנהג הי"ת במדת החסד והרחמים, ועם עוברי רצונו במדת הדין, שכבר אמרו חז"ל (ב"ר לג, ג ושם עג, ג), שהצדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים, והרשעים מהפכים מדת הרחמים למדת הדין. ולזה אמר, ידעתי כי טרם תיראון מפני ה' אלהים, כי מפני שאינכם יראים מפני ה' היינו אינכם אוהבים את הי"ת ואת הנהגתו המופלאה של רחמים ע"כ הוא נוהג בכם במדת הדין שהיא בחינת אלהים.