|
"אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנסה בו רוח שטות"
|
|
|
|
וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: (יב, א)
כאן התורה מקצרת כדרכה ומיד אחר שנתבשרנו בסוף פרשת נח, על לידתו של אברהם אבינו ע"ה, פותחת התורה כאן בנסיון הראשון של אברהם כשהקב"ה אומר לו לך לך. ופשוט הדבר שאברהם אבינו ע"ה עבר כברת דרך בעבודת ה', שכבר עברו עליו שבעים וחמש שנים, מלאות בפעילות גדולה, לעשות נפשות לה' ודרכו, ובמלחמתו הגדולה נגד האלילים ועובדיהם עד הגיעו לדרגה שהקב"ה מדבר עמו, ומנסה אותו, וכל זאת, כדי להעלותו מעלה מעלה.
|
קרא עוד...
|
|
|
ע"י העבירות הגוף נעשה "בסיס לדבר האיסור" וע"י המצוות נהפך הגוף ל"בסיס לדבר מצוה"
|
|
|
|
וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים: (כב, ג)
בכמה מקומות בגמ' ופוסקים מובא ענין "בסיס לדבר האסור" (מבואר במס' שבת בהרבה מקומות כיעוי' שם מז, א ושם קיז, א ושם קכ, ב ושם קמב, ב ובשו"ע או"ח סי' שט וסי' שיא), דגם הבסיס שעליו מונח הדבר המוקצה, הריהו מקבל את הדינים של האיסור המונח עליו. וכן הדבר באדם שעובר עברה, שאז גופו נעשה "בסיס לדבר האיסור", וטומאת האיסור חלה עליו. אבל כשעוסק במצוה בגופו, גופו נעשה "בסיס למצוה" ולקדושה העולה ממנה, וגופו מתקדש מאותה קדושה.
|
קרא עוד...
|
|
|
אנשי סדום היו מצדיקים את מעשי הרשע שלהם בכל מיני תירוצים ודרכים, ולכן לא יכלו לשוב בתשובה
|
|
|
|
וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד: (יח, כ)
מקצת ממעשיהם הרעים של אנשי סדום ועמורה, יכולים אנו ללמוד מהתנהגותם עם לוט, בעת שאירח את המלאכים בביתו, שכל אנשי העיר צרו על ביתו כמבואר בפסוקים (בראשית יט, א-ט). וביתר שאת רואים אנו בגמ' דסנהדרין (קט, ב), מעשה מזעזע בההיא רביתא, דהות קא מפקא ריפתא לעניא בחצבא, אגלאי מילתא, שפיוה דובשא, ואוקמוה על איגר שורא, אתא זיבורי ואכלוה, והיינו דכתיב זעקת סדום ועמורה כי רבה, ואמר רב יהודה אמר רב על עסקי ריבה (תרגום: מעשה היה בסדום בנערה שנכמרו רחמיה על עני ונתנה לו פת ועשתה זאת בהחבא שהטמינה את הפת תוך כד מים ובעת שיצאה לשאוב נתנה לו את הפת בלא שישגיחו בה, ואנשי סדום היו תמהים על העני הזה שלא מת ברעב, והשגיחו אחריו, ואז ראו את מעשה הנערה, לקחוה וסכו אותה בדבש ושמו אותה על חומת העיר ובאו דבורים ועקצוה ואכלוה עד שמתה, וזוהי זעקת סדום, זעקת הנערה מסדום במיתה האכזרית שגזרו עליה).
|
קרא עוד...
|
|
|
|