הרב עמאר - בענין אכילת תותים בלי לבדוק במקרוסקופ

בעהית"ש. ערב חג הפסח התשס"ט.

 

לכבוד מעלת הרב יואל פרידמן שליט"א

מכון התורה והארץ בישוב ניצן

שלום בכפלים ומועדים לשמחה!

א.

בדין חרקים המצויים במאכלים ואינם נראים אלא ע"י מיקרוסקופ אם מותרים באכילה

במה ששאלת ממני לחוות דעתי, בדבר התותים שהתגלו בהם חרקים, בבדיקות שערכו במעבדות, ויש שפרסמו לאסור אכילתם. וכב' כתב על זה, והעלה להתירם באכילה, דאעפ"י שנמצאו חרקים והוא בגדר מיעוט המצוי, אין בכח זה לאוסרם באכילה, אלא זה מחייב אותנו לדרוש מאותם מגדלי ירקות ללא חרקים, שיבדקו עצמם ביתר שאת. אבל אינם אוסרים את התותים, מאחר שלא רואים אותם חרקים בעין, אלא על ידי מיקרוסקופ. והדגיש שאפילו מומחה אינו מבחין בהם, אלא ע"י מכשירים מתאימים. וסמך דבריו על מה שכתבו, החכמת אדם בנשמת אדם (כלל ל"ח סימן מ"ט), וערוך השלחן יו"ד (סימן פ"ד סעיף ל"ו), שחרקים שאינם נראים בעין רגילה אינם אסורים, שלא ניתנה תורה למלאכי השרת.

והנה בענין החרקים והתולעים הנמצאים במים או בפירות, ואינם נראים לעין כלל, אא"כ יביטו דרך זכוכית מגדלת או על ידי מיקרוסקופ, כבר עמד על זה פוסק דורנו, מרן בעל יביע אומר שליט"א בשו"ת יחוה דעת ח"ו (סימן מ"ז), והתירם בשופי. וכתב בפתיחת דבריו בזה"ל, הדבר ברור שכל מה שאסרה תורה בדברים התלויים בבדיקה על ידי ראייה, אינם אלא ע"י ראיה טבעית וכו', ולכן תולעים שאינם נראים לעין כלל אין בהם שום איסור, אעפ"י שהם נראים ע"י זכוכית מגדלת ומיקרוסקופ.

וסמך יתדותיו על דברי החכמת אדם בבינת אדם (כלל לח סימן מ"ט) שהביא מה שכתב בספר הברית, שנתברר ע"י חכמי המחקר, שאי אפשר ליין להיות חומץ עד שירום תולעים, והמסתכל במיקרוסקופ יראה שהחומץ מלא תולעים רוחשים, ואסור לאכול ממנו אפילו ע"י סינון, עד שירתיחנו ואח"כ יסננו בבד דק מאד. והחכמת אדם דחה דבריו ז"ל שהתורה אמרה בנזיר, חומץ יין לא ישתה, הא לשאר אדם מותר, וברות נאמר, וטבלת פיתך בחומץ, וכי הכתוב יסתום כל כך שלא יפרש שזה רק דרך בישול והרתחה תחלה. ע"ש.

ב.

קשקשי דגים הנראים ע"י מיקרוסקופ בלבד אם מותרים באכילה

וכן הביא דברי מאורי אור (חלק קן טהור, חולין נ"ח ע"ב), שמה שלא נראה אלא ע"י מיקרוסקופ וכיו"ב לא חששו להם חכמים כלל, ורק אם נראים לעין, יש לחוש אפילו שהם קטנים מאד ע"ש. ושכן פסק בערוך השלחן (סימן פ"ד סעיף ל"ו), וכ"כ הגאון רבי שלמה קלוגר ז"ל בספרו טוב טעם ודעת תנינא (קו"א סימן ג"ן), שבדיקת המיקרוסקופ לא מעלה ולא מורידה מצד ההלכה, שידוע שהמומחים אומרים שאם נסתכל במים במיקרוסקופ נראה תולעים רוחשים ואפילו אם יסננו אותם, וממה שאין משגיחים על זה, מוכח שאין לחוש לזה אפילו לחומרא. ובהערה שביחו"ד שם האריך הרחיב במו"מ בזה כיד ה' הטובה עליו.

וע"ש עוד שהזכיר דברי הראשון לציון הגאון יש"א ברכה בשו"ת יש"א איש (חיו"ד סימן א'), ומה שדייק ממנו הגאון רבי משה שתרוג ז"ל (מחבר שו"ת והשיב משה שהיה ראב"ד תונס). דמהני ראיה במיקרוסקופ להוכיח שיש קשקשים לדגים, ומ"מ תולעים שאין נראים אלא ע"י מיקרוסקופ, אין לאוסרם.

והגאון רבי כלפון משה הכהן ז"ל בשו"ת שואל ונשאל ח"ה (חיו"ד סימן ס"ה) השיב עליו, והעלה דראיה דע"י כלי אינה ראיה לא לאסור ולא להתיר. ושכן העלה מר זקנו הג"ר משה הכהן ז"ל. ומרן שליט"א ביחוה דעת שם כתב, ונראה דס"ל להרב יש"א ברכה, שאם הקשקשים לא נראים אלא על ידי מיקרוסקופ, בודאי שאין הקשקשים שלהם נקלפים ביד או בסכין באופן שיראו לעינים, ולכן לא חשש להשיב על עצם השאלה. עכ"ד.

ואילולי דברות קדשו הייתי אומר דס"ל להגאון ישא ברכה ע"ה, דתולעים הנראים רק ע"י כלי הבטה, עדיין לא באו לכלל איסור כלל, וכמו שאבאר להלן בס"ד. ואפ"ה הכשיר בקשקשים הנראים ע"י מיקרוסקופ, דס"ל דכיון דהדג גדול וניכר, וע"י מיקרוסקופ רואים שיש קשקשים, סוף סוף יש סימן טהרה ומותרים, דסו"ס יש קשקשים, ואין בתורה שיעור לקשקשים, ועיין לקמן שאביא דברי שבט הלוי שהעיר בדברי הגאון מוהרש"ק ז"ל במה שכתב על הגאון יעב"ץ.

ולא דמי לנקבים הנראים ע"י מיקרוסקופ בריאה או באתרוג, דהתורה לא אסרה אלא נקב הנראה לעין. מיהו הג"ר כלפון הכהן ז"ל סובר, דה"נ יש לומר שאין סימן טהרה אלא בקשקשים הנראים לעין רגילה, וכ"נ שסובר מרן שליט"א, אלא שהוא מפרש שגם הגאון יש"א ברכה סובר דאין להתיר בקשקשים שנראים רק ע"י מיקרוסקופ וכנ"ל. וכן כתבו במאסף (חוברת ב' סימן מ"ב) בסכין שחיטה שראו ע"י המיקרוסקופ שיש בה פגימות רבות, שאין לחוש לזה כלל.

עו"כ ביחו"ד שם, שכ"כ הגר"י משאש ז"ל בשו"ת מים חיים (סימן רנ"ט), באתרוג שנבדק ע"י מיקרוסקופ ונמצאו בו נקבים שאין לחוש לו וכשר למהדרין. ושכן הורה הרה"ג מהר"ח בלייח ז"ל, לענין פירודי אותיות בס"ת תפילין ומזוזות. וכ"כ בשו"ת דובב מישרים ח"א (סימן א'). וע"ש שכתב שהגאון מהרי"ז מינצברג ז"ל בשו"ת שארית ישראל (סימן י"א י"ב) השיב על זה, וציין הרב לעוד ספרים שדנו בזה. וסיכם והעלה שמה שלא נראה רק ע"י המיקרוסקופ אין בו איסור כלל לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים. ע"כ.

ג.

כל שאין החרקים נראים לעין אין להם דין תולעים וחשובים כפרש בעלמא

והתבוננתי לחקור להבין בדברי רבותינו המתירים, שהם רוב מנין ורוב בנין של הפוסקים, האם הטעם הוא משום שהתורה מחייבת את האדם, רק במה שהוא מסוגל ויכול לעמוד בו, וכיון שתולעים קטנים אלו, אין אפשרות לראותם כלל בעין אנוש, לכך לא חייבה אותנו תורה להפרישם ולהמנע מאכילת אותם פירות, כי לא ניתנה תורה למלאכי השרת, אלא בחר הקב"ה בעם ישראל עלי אדמות ונתן לנו תורתו, וציונו והזהירנו במה שיכולים לעמוד בו, ופטרנו מדברים שהם מעל ומעבר ליכולת שלנו כבני אדם, המוגבלים ומצומצמים במגבלות הגוף שהוא בשר ודם. וגם חז"ל לא גזרו בהם מאותם סיבות עצמם. ולפי זה יוצא שהם חשובים תולעים שהרי כשיגדלו ויראו לעין יאסרו, אלא שהתורה לא אסרה מה שלא נראה לעין, שלא ניתנה תורה למלאכי השרת. וזה צד אחד. ומאידך אפשר לומר דאין כאן איסור כלל ועיקר, כי מה שהתורה אסרה הוא דוקא תולעים ושאר חרקים, ואילו אלו שהם זעירים כל כך שאין עין אדם שולטת בהם, לא חשיבי תולעים אלא כפרש בעלמא, והרי זה דומה לביצית של אדם או של בהמה וחיה, שיש בה כוח לפרות ולהיות ליצור חי כפי המוצא של אותה ביצית, אך לעת עתה אינה חשובה לדבר חי כלל, והרי ביצה של תרנגול מותרת בחלב אע"פ שנולדה מן העוף שאסור בחלב מדרבנן, ולא עוד אלא ממנה יוצא אפרוח שגודל ונהיה תרנגול, עם כל זה הביצה מותרת בחלב. וכן נמי מי שיאבד וישחית ביצית הלקוחה מאשה, אין בו דין של מאבד נפש האדם כלל ועיקר. והכא נמי אין דין של בעל חי על החרק או התולעת, אלא בהגיעה לגודל כזה שעין האדם רואה ומבחינה בה וברחישתה. אבל לפני כן גם בהתברר בבירור גמור (ע"י מכשירים ומעבדות) שתולעת היא, עדיין אינה אסורה ולע"ע אין עליה דין תולעת, אלא נחשבת חומר העתיד להתהוות ולהתפתח לתולעת, אבל כעת אינה עדיפה מביצת תרנגולת ומביצית של אדם ובהמה, וכנ"ל.

ונלע"ד שהטעם הזה הוא העיקר, שכל שאינו נראה ע"י עין רגילה, אין עליו דין של בעל חי כלל, אלא הרי הוא בכלל החיידקים (מיקרובי'ם), ואעפ"י שיש בהם חיוּת, כל חיוּתם מתבטאת בכך שהם עתידים להמשיך להתפתח עד שיהיו לבעלי חיים ממש, אך לע"ע אינם בכלל בעלי חיים כלל, אלא הם פרש בעלמא, ולא זה מה שאסרה תורה. ואע"פ שאין גילוי לזה בתורה, שהרי אסרתם בסתם, מיהו י"ל דמעצם העובדא שאסרתם וקראה בשמותם, זו הוכחה שמדובר במה שהעין הרגילה רואה, ולא במה שאינו מושג ע"י עין האדם. דאיך תאסור לנו התורה מה שאיננו רואים ואיננו משיגים. ואולי גם אלה שאמרו: לא ניתנה תורה למלאכי השרת, אין כונתם משום שאי אפשר ואין ברירה, וחשיב כאונס, אלא רוצים לומר דהואיל שלא ניתנה תורה אלא לבני אדם, זה מוכיח שלא נאסר לנו אלא מה שהעין רואה. דמה שאין עין אדם יכולה לראות כלל, איך תאסור אותו התורה, וכל אותם דורות שלא היה מיקרוסקופ לא ידעו מזה כלל, ואנחנו לא מלאכים.

תדע שבכל דבר יש שלבים, וגם האדם והבהמה נוצרים מן הזרע של אב ואם, אך אין על זרע זה דין של בעל חי, עד שיתרקם ויהיה ולד ורק אחר ארבעים יום מיום היצירה יקרא אדם. וכן ביצים של עופות, וזחלים של תולעים ושקצים, אין להם דין של בעל חי, עד שתגמר יצירת הולד ותבקע הביצה ויצא האפרוח או הבעל חי. וגם בפירות יש תהליך של התפתחות בשלבים שונים, שהרי בתחילה העץ מציץ פרח ובפרח יש ניצן, וכל זה עדיין אין לו דין פרי אעפ"י שסופו להיות פרי אמיתי, ואפילו כשהפרי יצא הן בעודנו קטן מאד שאינו ראוי לאכילה כלל, עוד אין עליו חיובי תרומה ומעשר, וא"א לעשר ממנו על אחרים וכו', עד שיהיה ראוי לאכילה לפחות ע"י הדחק, וגם האוכלו א"צ להפריש ממנו מאומה, וגם אין עליו ברכה כלל, עד שיגדל ויהיה ראוי לאכילה. ואעתיק כאן לשון הרמב"ם ז"ל בהלכות מעשר (פ"ב ה"ג), פירות שאינן ראויות לאכילה בקוטנן, כגון הבוסר וכיוצא בו, אינן חייבים במעשרות, עד שיגדלו ויעשו אוכל, וכו', וקודם שתגיע התבואה והפירות לעונה זו, מותר לאכול מהם כל מה שירצה ובכל דרך שירצה. [ועיין כרם שלמה ח"א תרו"מ סימן ו' אות ב' מה שכתבתי בזה].

וק"ו לחיידק שאין בו לא ריח ולא טעם, ואפילו ממשות לא שייכת בו, וגם עין האדם הרואה הכל אינה שולטת בו כלל, דבודאי שאין בו שום איסור כלל, לא דאורייתא ולא דרבנן. תדע שהמדענים אומרים, שבכל דבר שבעולם יש חיידקים רבים לאין מספר אלא שהם אובדים וכלים ברובם הגדול, כי חיותם מועטת ומוגבלת מאד.

עוד תדע שגוף כל בעל חי מלא נקבים רבים לאין מספר, ויש דרך זה נשימה כל שהיא, ועם כל זה חז"ל קבעו שנקובת הריאה או הושט או הקבה ועוד, היא טרפה. ואם יבדקו כל אבר ואבר במיקרוסקופ יראו שהם נקובים בנקבים רבים, ועם כל זה כשרים הם, משום שלא אסרו אלא נקב שהעין קולטתו, אבל אותם הנקבים אפילו שהם קיימים, ונראים בבירור דרך המיקרוסקופ, לא נחשבים לנקבים. וק"ו לנידון זה שעדיין לא התפתח ולא הגיע ליקרא בשם בעל חי. ועיין מה שכתב הרב תפארת ישראל על המשנה (ע"ז פ"ב משנה ו', בבועז אות ג'), והביאו מרן נר"ו ביחוה דעת הנ"ל. שהעלה שם שדעת תורה לסמוך רק על מה שנראה לעין אדם רגיל.

ואפשר גם כן, שחז"ל קבעו שכל מה שאסרה תורה, וכל מה שציותה לעשות, הכל בנוי עפ"י עין האדם, וכוח השגתו עפ"י חושיו הטבעיים, ותו לא מידי, דכל מה שנזקק למכשירים וכדומה כדי לראותם או לחוש אותם אינו כלום, ולא זה מה שאסרה התורה.

ד.

בענין המילבי"ן המצוי באורז

והנה הרב פתחי תשובה (בסימן פ"ד סק"ה בסופו), כתב משם שאילת יעב"ץ ח"ב (סימן קכ"ד) שגם לאורז יש תקנה בבדיקה ע"י חימום וראות עין יפה, ומבדקי נמי בשמשא או ע"י כלי זכוכית מגדיל הראות, והמחמיר יחמיר לעצמו אבל אין להורות איסור לאחרים. ע"ש. עכ"ל.

והרב דרכי תשובה שם (ס"ק צ"ד) כתב שבתשובת היעב"ץ הנז' כתב, ידוע שאין האורז מתליע במחובר כלל רק בתלוש, ונמצא בו שני מיני תולעים, המין הא' תולעים גדולים, ומשליכים אותם, וגם מיא בדקי להו, שהתולעים צפים במים, ומהני אפילו למתולעים בודאי וכ"ש לספק מתולעים, וכו', והמין השני הוא הכנימה שקורין מילבי'ן, וזה ג"כ ישנו בבדיקה ע"י חמים ועין יפה, ומבדקא בשמשא או ע"י כלי זכוכית מגדלת הראות, ואם נמצא בודאי נאסר כולו, ולא מהני ליה שום תיקון לאוכלו, אכן כל שנבדק כנ"ל ולא נמצא בו אין לחוש וכו', ולא ניתנה תורה למלאכי השרת. ע"ש. והביאו במחזיק ברכה אות מ"א. עכ"ל.

ומדבריו ז"ל נראה שהמילבי'ן האלו, הם לא בגדר חיידקים, שהרי כתב שאפשר לבודקו בשמש או בזכוכית מגדלת, ואם נראה בשמש, היינו בעין רגילה, אלא שמרוב קוטנו וצבעו שהוא דומה לאורז קשה להבחין בו, וצריך לאור השמש, או זכוכית מגדלת. (וזכוכית מגדלת, אינה בגדר מיקרוסקופ שבמיקרוסקופ מתגלים ונראים דברים שא"א לראותם בעין רגילה כלל וכלל, אבל זכוכית מגדלת מראה דברים שעין אדם בריאה רואה אותם, אלא שהזכוכית הזו מגדילתן ונראים בקלות יותר וגם ברור יותר).

וע"ש בדרכי תשובה שאחרי זה הביא מדברי הרב טוב טעם ודעת תנינא (בקו"א סימן ג"ן), [והובאו ביחו"ד הנ"ל] שכתב דחלילה לסמוך על בדיקת הזכוכית מגדלת, דבדיקה ע"י כלי זה וכיו"ב לא מהני, שהמומחים אומרים שאם נביט במים ע"י זכוכית הנ"ל, נראה שכל המים מלאים תולעים ומדלא משגיחין על זה, בע"כ דאין סומכין על בדיקה זו, ואם אינה ראיה להחמיר ק"ו שאינה ראיה להקל עי"ז, כיון שלא חשיבה בדיקה כלל וע"ש בדרכי תשובה שרמז גם על דברי הרב בינת אדם הנז' שדחה דברי ספר הברית, שאין לסמוך על המיקרוסקופ. עכ"ד. (ונראה שגם הרב טוטו"ד מיירי במיקרוסקופ).

וראיתי להגאון הגדול בעל שבט הלוי בחלק ז' (יו"ד סימן קכ"ה אות ב') שהקשה ע"ד הרב טוב טעם ודעת הנ"ל, דמה דאין חוששין לזכוכית מגדיל ראות או מיקרוסקופ להחמיר בכל מים, אינו משום דלאו בדיקה היא להחמיר, אלא משום שלא חייבה תורה על תולעים וכיו"ב אלא מה שנראה לעיני אדם, דאל"כ אין לך דבר שבעולם שלא נראה בו בע"ח קטנים, ע"י מיקרוסקופ, אבל לבדוק להחמיר ע"י זכוכית כזה באורז, כדי להרגיש במה שצריך להרגיש, אלא שלפעמים העין קצר הראות, ועין חדה יכולה לראות כזה, ועין בינונית לא תרגיש רק ע"י זכוכית כזה, אין זו בדיקה להקל, אלא להחמיר במה שצריך להחמיר, דהיינו במילב'ין של אורז וכיוצ"ב, ובודאי דמה שאין עין אדם יכולה לראות, אפילו שהיא עין חדה וחריפה, בזה בודאי שאין צריך בדיקה כלל, וכבר כתבתי בעניי בזה בכמה מקומות. עכ"ל. ומפורש בדבריו, שגם הוא פוסק דדבר שלא נראה לעין האדם, א"צ בדיקה כלל, ואפילו יבדק ויראו במיקרוסקופ שיש בו חרקים לא נאסר.

וקושייתו ע"ד הטוטו"ד הינה תפיסה חזקה. ויש לחזקה עוד במה שדקדקתי בדברי הגאון יעב"ץ הנז', דהמילבי'ן נראה ע"י עין רגילה רק שהוא קטן וצבעו כאורז ע"כ צריך לעיין בו בשמש, או ע"י זכוכית מגדלת וכיו"ב. ומאחר וכן צדקו דברי השאלת יעב"ץ, שיבדקנו בשמש או ע"י זכוכית מגדלת. ולא שייך לומר בזה דאינה בדיקה, כי כל זה נאמר דוקא על הדברים שאינם נראים בעין רגילה שאין לאוסרם דלא שמה ראייה, אבל אם רוצה לדקדק בבדיקתו ולהתרחק מן הספק, בודאי דבדיקה מעולה היא, ואם יראה מילבי'ן יאסור. ורק לאסור מה שאין העין רואה, לא חיישינן לה ואפילו שנראית ע"י זכוכית מגדלת. אבל אם יש חשש מילבי'ן ובדקו ע"י זכוכית ושאר כלים, ולא מצאו, ודאי שבדיקה זו מועילה.

ואפשר שהגאון טוטו"ד ס"ל דאין לסמוך על הזכוכית ועל המיקרוסקופ. דאין הראיה ברורה על ידם, משום שבפעולתם הם מגדילים את הדבר, אבל לעומת זאת הריהם מטשטשים את המראה וקשה להבחין במה שרואים דרכם, ואם כך הוא הדבר, ה"ה שגם לבדוק האורז כדי לשלול מילבי'ן וכיוצ"ב, לא מהני. וצ"ע בדבריו.

ואולם לפי מה שהעליתי בעניותי דכל שלא נראה בעין רגילה, עדיין לא בא לכלל בעל חי כלל, ולא חל עליו שם של איסור, ואם כן כל שלא נראה בעין מותר גמור, וא"צ בדיקה, וגם אם יבדקו ע"י מיקרוסקופ ויראו תולעים מותר גמור משום דלא נחשבים לבעלי חיים כלל. אך בנדון המילבי'ן שזכר היעב"ץ ז"ל מיירי שניתן לראותו בעין רגילה, רק שקשה להבחין בו, וצריך לאור השמש או מגדלת, ובזה ס"ל להרב שאילת יעב"ץ ז"ל דמהני בדיקת הזכוכית, דאם אין רואים המילבי'ן ע"י זכוכית המראה גם דברים שעין רגילה אינה רואה, זה ברור שאין באורז הזה מילבי'ן ומותר. ודלא כהשגת הטוטו"ד.

והן היום (ערב שביעי של פסח) התפללתי בשחרית אצל ג"ע מאור ישראל מרן בעל יבי"א שליט"א, ואחר התפלה שאלתי לפניו, אם נכון לומר שהחרקים והתולעים שאינם נראים אלא ע"י מיקרוסקופ וכדומה (שהעלה הוא להתירם וכנ"ל) שאין בהם איסור כלל, משום שעדיין לא באו לגדר של בעל חי, שאינם אלא כפרש בעלמא, ואין זה היתר מטעם אונס משום שאי אפשר לראותם ולא ניתנה תורה למלאכים, אלא מותרים הם משום שאינם תולעים כלל וכנ"ל. ומרן שליט"א השיב לי שאכן זו האמת וזה הפירוש האמיתי, ובפירוש נתן הסכמתו שאכתוב כן משמו, ותאזרני שמחה.

ובבואי הביתה השגתי את דברי הבינת אדם הנ"ל, וראיתי שהדברים מפורשים שם להדיא. וזה לשונו. תשובה. מה שכתב לאסור החומץ הבל הוא, שהרי התורה אמרה בנזיר חומץ יין וכו', וכי התורה תסתום באיסור לאו, ולמה לא תפרש חומץ מבושל, או לומר בעל פה למשה רבינו ע"ה, הלל"מ שחומץ צריך בישול, וגם אין לומר שכונתו שחומץ בכֹח יש בו תולעים, דא"כ גם ביצים לא נאכל, שהרי כתב שבזרע האדם נראה אדם, ובקשר הביצה נראה תרנגולת, ולא אסרה תורה מה שבכֹח אלא מה שיצא בפועל. עכ"ל.

וממה שכתב בסוף דבריו שיש בו תולעים בכֹח, מוכח להדיא כמו שכתבתי, והכי קאמר, דאפילו תאמר שמה שרואים במראה החומץ ע"י מכשירים המגדילים, שהתולעים רוחשים שם, אפילו אם אמת נכון הדבר, מ"מ הוא עדיין בכח, כלומר שרק יש בנקודה זו, או בדבר זה כֹח להוציא בעל חי מסויים, אך לעת עתה עדיין לא יצא מן הכח אל הפועל, והרי הוא כפרח בעץ פרי, שברור לנו שמן הפרח הזה יציץ פרי ויגמול שקדים, אך כל זמן שלא יצא אל הפועל עדיין לא מיקרי פרי, ומתי מגיע לצאת מן הכֹח אל הפועל, קבעו לו זמן, שיתגלה ויראה לעין האדם בראיה רגילה.

ה.

תולעים שאי אפשר לראותם מותרים משום דלא ניתנה תורה למלאכים

ואולם מדברי הרב ערוך השלחן ע"ה נראה דס"ל להתיר משום שאין יכולים לעמוד על זה כלל, שא"א להזהר בדבר שלא רואים אותו בעינים. שהוא ז"ל דן בחומץ הנ"ל, ובתוך דבריו (יו"ד סימן פ"ד סעיף ל"ו) כתב, אמנם האמת היא דלא אסרה תורה במה שאין העין שולטת בו, דלא ניתנה תורה למלאכים, דאם לא כן הרי כמה מהחוקרים כתבו, שגם האויר כולו מלא ברואים דקים מן הדקים, וכשאדם פותח פיו בולע כמה מהם, אלא ודאי הבל יפצה פיהם, ואף אם כן הוא כיון שאין העין שולטת בהם לאו כלום הוא. אבל במה שהעין שולטת ויכול לראות אפילו נגד השמש, ואפילו דק מן הדק הוי שרץ גמור. עכ"ל.

ונראה ממה שכתב, שלא ניתנה תורה למלאכים, דרצה לומר שאכן חשיבי בעלי חיים, אלא כיון שאי אפשר להזהר מהם ע"כ לא אסרתם עלינו, שלא ניתנה תורה למלאכים.

אמנם ממה שסיים וכתב: כיון שאין העין שולטת בהם לאו כלום הוא, משמע דר"ל דאין עליהם דין בעלי חיים כלל, ועוד הוסיף וכתב, אבל במה שהעין שולטת וכו', ואפילו דק מן הדק הוי "שרץ גמור". וש"מ דמה שלא נראה לעין אין לו דין שרץ גמור, שהוא עדיין שרץ בכח ולא בפועל. וע"כ אפשר דמה שכתב שלא ניתנה תורה למלאכים, בא לישב למה חז"ל לא אסרום והרי הם עתידים לגדול ולהיות תולעים, לזה אמר דכיון שא"א לראותם לא יוכלו להיזהר בהם, ולא ניתנה תורה למלאכים. וזה נלע"ד עיקר כונתו, ועיין לעיל מה שפירשתי במה שאמרו לא ניתנה תורה למלאכי השרת.

עוד יש לומר דהכי קאמר, דבע"כ צ"ל, שלא אסרה תורה אלא מה שהעין רואה באופן רגיל, דמזה שלא ניתנה תורה למלאכים אלא לבני אדם, מוכיח את זה, דאל"כ איך סלקא דעתין שהתורה תאסור עלינו מה שאין העין שלנו רואה, וכי מלאכים אנחנו. והוא כמו שכבר ביארתי לעיל.

ו.

בדברי החזו"א שאוסר בחרקים שאין מבחינים בחיותם וברחישתם

וחתני כבני הרה"ג רבי עובדיה יוסף נר"ו, הראני שבשו"ת חיי הלוי ח"ג (חיו"ד סימן נ"ו אות ה') כתב בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל שרצה לומר, שכל שאין מבחינים בחיותם וברחישתם, אין בהם איסור כלל, אלא שחזר בו משום שנודע לו שהחזון איש אוסר בזה ונשאר בצ"ע. עכ"ל.

ואבא אל הע'ין והנה החזון איש ביורה דעה (סימן י"ד אות ו'), כתב בד"ה ושיעור נימוח, היינו שאין העין מכִּירתו כלל, והילכך מתבטל כדין יבש ביבש, אבל אם העין מכִּירתו כשיפגשנו, אע"ג שאין כוח באדם לחפש אחריו, חשיב כאיסור ניכר ואינו בטל. ואם אין העין מכִּירתו מחמת קטנותו, ועדיין הוא שלם אינו בטל מדרבנן מדין בריה. והילכך בהני כיני דגים יש לצרף ספק נמוח, דמסתבר שמתבטלת הכרתן ע"י הבישול, והוי כמו רוב להיתר, וגם אם יש ספק אם הם שלמים אין כאן רק ספק דרבנן של בריה, אבל מסתבר דכיון דבטלה הכרתה חשיב בלבול צורה, ובטל דין בריה. וכמ"ש בתשובת הרשב"א שבב"י (סס"י ק"ד). [וע"ש שכתב דאין חילוק בין נמוח בקדרה, או בפה קודם הבליעה, בכל גוונא יש בזה דין ביטול. ע"ש].

ואמר לי חתני הנז', שכנראה שלזה כיוונו באומרם שהחזו"א ע"ה אוסר גם אם אין החרקים נראים לעין. ואולם כשעיינתי בדברים נראה שמזה אין ראיה, דבאמת קשה שתאמר שרבינו בעל החזו"א יחלוק על כל הני רבוותא, שאמרו שמה שלא נראה לעין אין בו איסור, ובפרט שכן כתב הרב חכמת אדם, שהחזון איש כתב עליו במקום אחר (בענין מסורת על בהמות וחיות טהורות) שבליטא נהגו לפסוק כדבריו, וכאן לא הזכיר את דעתו כלל, והיא סוגיא בדוכתה.

אלא נראה שהחזון איש כאן לא דיבר כלל על תולעים שנראים רק ע"י מיקרוסקופ, אלא מדבר בדין בריה, שנפלה תולעת וכיו"ב לתוך אוכל והיא נראית בעין רגילה, רק שאבדה תוך האוכל, דקי"ל דבריה לא בטלה אפילו באלף, ומיהו אם נחתכה או נימוחה, בטלה. ובא הרב ז"ל להגדיר מה נקרא נמוח. וכמו שהתחיל וכתב, ושיעור נמוח היינו וכו', כלומר שבא לתת גדר מה נקרא נימוח שמבטל ממנה דין בריה, ותתבטל בהיתר. ותחילה כתב שאם נתערבה הבריה ולא רואה אותה, אין זה ביטול, דאם יפגשנה יכירנה, וכמובן שכונתו היא דיכירה בעין רגילה, שהרי לא הזכיר זכוכית מגדלת ולא שום כלי, גם לא אמר שאין רואים אותו בעין רגילה, דלא מיירי בבריות שלא נראות לעין כלל.

ומש"כ ואם אין העין מכִּירתו מחמת קטנותו ועדיין הוא שלם וכו'. אין כונתו לומר שהחרק היה כל כך קטן, עד שאי אפשר לראות אלא במיקרוסקופ, דלא הזכיר כאן מדברים אלו ואפילו לא ברמז. אלא כונת הרב ז"ל היא שאם נצטמק ע"י הבישול עד שנשתנה, ורק ע"י עיון מרוכז רואים אותו בעין רגילה, שכן לא הזכיר שום ענין אחר. ובזה הוא שכתב דאינו בטל מדין בריה, שהרי עדיין נראה בעין רגילה.

ואחר זה כתב דהני כיני דדגים יש לצרף ספק נמוח, דמסתבר שמתבטלת הכרתן ע"י הבישול, והוי כמו רוב להיתר, ואפילו אם יש ספק אין כאן רק ספק דרבנן של בריה. וגם בפרט זה אינו מדבר אלא מדין נמוח, ולא דן על תולעים שלא נראים ע"י עין רגילה, וכנראה שכיני דגים הם תולעים קטנים הנראים לעין רגילה, וקשה להוציא את כולם, ולזה אמר שיש בזה גם ספק נמוח כדי לבטלן, ולא נאמר בריה אינה בטלה.

עו"כ החזו"א שם, ובמעשה דהט"ז יש מקום להקל דהמילבי'ן להפלגת קטנותן ודאי אבדו הכרת העין, ויש כאן ביטול יבש ביבש, וגם אם יש ספק בריה הוי ספק דרבנן, וגם על הרוב מתבלבל צורתה ע"י הבישול. ואפשר דכל שאין העין שולט בו לאו בריה הוא, ולא דנו בסימן ק"ד אלא בשרץ כעדשה שלדעת רש"י חשיב בריה, וכו'. עכ"ל.

והנה כבר הוכחתי לעיל שהמילבי'ן הוא ניכר ע"י עין רגילה, וכמו שכתבתי לדייק מדברי השאילת יעב"ץ הנ"ל. אלא שהם קטנים מאד ולפי הצבע והבישול מאבדים הכרת העין, ושם כתב שבשביל לראותם צריך להעמידם בשמש, או להביט בהם ע"י זכוכית מגדלת. ובזה יתפרשו גם דברי החזו"א כאן על נכון, שממה שכתב כאן, במילבי'ן שלהפלגת קטנותן ודאי אבדו הכרת העין. משמע שכל מה שכתב כאן על קטנות, אינו מתכוין לקטנים שא"א לראותם ע"י עין כלל, אלא שצריך עיון טוב כראוי. ולא דיבר כלל במקום זה לא במיקרוסקופ ולא בכלי זכוכית וכיו"ב, כי אינו מדבר בתולעים שאין נראים לעין כלל, אלא בתולעים שנראים לעין אדם רגיל, אלא שכשהם מתערבים ומתבשלים קשה מאד לזהותן, ודן בזה אם עדיין יש עליהן דין בריה ולא בטלי כלל. או שנחשבים דברים אלו כנמוח ושוב לא חשיבי בריה, שכן בריה שנחתכה בטלה חשיבותה, ומתבטלים כדין יבש ביבש. זה הנראה לענ"ד בהבנת דברי גאון זיע"א, ומה שאומרים בשמו איננו כאן, גם לא ראיתיו בכל הסימן הזה (סימן י"ד) שהוא הסימן הדן בהלכות תולעים, ואולי סמכו על דבריו במקום אחר. ועוד חזון למועד אי"ה יתברך.

ז.

בנקודות שרואים ע"ג פירות ואי אפשר לזהותן אלא ע"י מיקרוסקופ אם הם חרקים אם מחוייב להסירם קודם אכילה

והנה במה שכתב כב', עולה דלפעמים רואים נקודה על גוף התות, אלא שאי אפשר לזהותה אם תולעת היא, או לכלוך בעלמא, ובבואה לפני עין המיקרוסקופ, אזי ניתן להבחין ולקבוע מהותה של נקודה זו. וכב' מדגיש, שגם האומן אינו יכול להבחין טיב הנקודה ההיא, רק על ידי המכשירים המיוחדים, אבל למראה עיניו אינו יכול להבחין בה כלל כדי להכיר את מה שטמון בה.

ויש לחקור בזה אם ראיית הנקודה חשיבא כראיית התולעת, ואסור לאכול פרי זה, שאף על פי שאינו רואה בעינו מהותה של נקודה זו, על כל פנים זה מודיע שיש ריעותא בפרי זה, דהוי ספק אם תולעת או לכלוך, ויאסר באכילה עד שיבדוק אותה ויברר ענינה. או נימא דכיון דבעין לא רואים כי אם נקודה, וגם המומחה לא יכול לדעת מה היא, עדיין נחשבת לדבר שלא רואים בעין, ולא אסרתו תורה.

ולפי מה שכתבתי לעיל, דכל זמן שלא רואים התולעת עדיין לא חל עליה איסור, אעפ"י שרואים אותה ע"י מכשירים, וברור לנו שהיא תולעת, עכ"פ עדיין אינה בפועל אלא בכח, ולא נאסרה. יש מקום חשוב לומר, שגם בכה"ג שרואים אותה נקודה בעין, כיון שאין שום אפשרות לקבוע מהותה בלי מכשירים מיוחדים, עדיין לא הגיעה לכלל בעל חי, ולא נאסרה. ועוד אפשר לומר דגם אם בדקו הנקודה, ואמרו שהיא בודאי תולעת, עדיין היא בהיתרה. דזה דומה עדיין לביצית או לניצן של הפרי, שאפילו שרואים ויודעים בבירור שממנו יציץ ציץ ויגמול שקדים, מ"מ לעת עתה אינו כלום, הכא נמי לעת עתה עדיין התולעת נמצאת רק בכוח ולא יצאה לפועל, ואין בה איסור.

ואם נכון הוא דבר זה, יוצא דגם אינו חייב לבדוק ואפילו ראה את הנקודה, ויש חשש גדול שהוא חרק, עם כל זה אינו חייב לבודקה, דגם אחר שיתברר שהוא באמת חרק, עדיין אינו נקרא חרק ממש, שעדיין אינו בפועל אלא בכוח ומותר.

ומה שרואים בנקודה צורה ברורה של חרק ע"י המכשירים המיוחדים אין זה כלום, שגם בקשר של ביצה רואים צורת תרנגולת, וגם ברור לנו שתצא ממנה תרנגולת, וגם בזרע אדם רואים ע"י המיקרוסקופ צורת אדם, וברור שאם ישתמשו בו נכון, יוולד ממנו אדם, ואעפ"י כן אין לזה דין אדם לשום ענין כלל, ואם יקח זרע הנתון בכלי וכדומה וישפכנו על הארץ אין בו איסור, ובודאי לא שייך למאבד נפש ח"ו. ואיסור הוצאת ז"ל הוא ענין אחר לגמרי, שבפעולה זו יש עוון חמור מאד רח"ל, אבל אם יקח מבית חולים צנצנת זרע וישפכנה אין בו שום קשר עם מאבד נפש, אעפ"י שעתיד לצאת מזה אדם חי ובריא. וכן נמי מותר לבשל הביצה בחלב ולאוכלה, דאין לה דין של תרנגולת. וה"נ הגם שיש צורת חרק או תולעת לאותה נקודה, מאחר ובעין רגילה אין לזה צורת תולעת או צורה אחרת ורק נראית נקודה, ולא רוחשת כלל, רק עומדת על עומדה בלי תנועה כלל. אין לחוש לה. וע"כ אין חייבים לבודקם ע"י מכשירים. [א"ה חתן הרמה"ח שליט"א, ולכאורה אפשר לחלק דשאני לענין זרע של אדם וביצת תרנוגלת, שהרי זה מחוסר מעשה כדי שיתפתח, ולכן אינו נחשב עדיין בכלל בעל חי, משא"כ בנ"ד שהתולעת גדילה מאליה, ומחוסר זמן לאו כמחוסר מעשה, וממילא אפשר לומר שכבר מעתה יש עליה תורת בעל חי, ורק האדם אינו מבחין בה. ושו"ר בתשובה הבאה שכתב לדון בחילוק בכיו"ב].

וכעת הראוני דברי הגאון אגרות משה חיו"ד (ח"ב סימן קו"מ) שכתב וז"ל, ומה שכת"ר כתב ודימה את זה למה שמותרים לאכול הדברים שנתחמצו, הגם שידוע שהחימוץ מתבצע ע"י תולעים, ורואים אותם ע"י המיקרוסקופ, והטעם מפני שהתורה לא אסרה אלא תולעים ורמשים שנראים לעין, וכמו ששמע מפי זקנו הגאון ר' שמחה זעליג זצ"ל שאמר שכן שמע משם הגאון ר' חיים מבריסק זצ"ל. והאגרו"מ הוסיף דבעצם לא היה צריך להביא מדברים שנתחמצו, דהא כל האויר מלא שקצים ורמשים כאלו, ובכל נשימה האדם בולע אלפים ואולי מיליונים מהם, ובהכרח שאינם בכלל הרמשים שאסרה התורה. ע"כ.

והנה גם הוא ז"ל סובר דכל זמן שלא נראים לעין האדם, אינם בכלל התולעים שאסרה תורה, וכתבו כן משם הגאון ר' חיים מבריסק ע"ה, וזה סיוע גדול לכל מה שביארתי בזה.

וכן כתב גם באגרות משה ח"ג מאה"ע (סימן ג"ל), שאין שום איסור כלל בשקצים הנראים ע"י מיקרוסקופ, כל זמן שאין רואים אותם בעין רגילה וז"ל תוך הדברים, וכמו שרצים שלא נראו לעין אלא ע"י דבר המגדיל שאינו כלום דהא כל האויר שאדם שואף לתוכו הוא מלא משרצים כאלו שנקראו מיקראבין שע"י ספאקטיווע המגדיל ערך אלף פעמים ויותר הן נראים ואין שום איסור בזה, וכמו כן מה שנראה הפסק באות בתפילין ומזוזות ע"י ספאקטיווע ולא נראה לעין בעצמו לא נחשב הפסק וכשר, וכדומה הוא בהרבה ענינים וכו', ומתוך זה יצא לדון שחרש ששומע רק ע"י מכונה מיקרי חרש יעו"ש.

והלום הראני חתני הנ"ל נר"ו שבספר ילקוט יוסף (של הגאון רבי אבהו שליט"א) ח"ט (או"ה ח"ב סימן פ"ד, עמוד קצ"ה) בסוף ד"ה וכיוצא בזה וכו', כתב וז"ל: גם בספר ארחות רבינו הקהלות יעקב ח"ג כתב משם הגאון חזון איש והגאון קהלות יעקב ע"ה, דראייה ע"י מיקרוסקופ אינה חשיבא ראייה כלל. עכ"ל. וגם ספר זה אינו עמי.

עו"כ בילקו"י שם (עמוד רכ"ב) בד"ה והגרש"ז אוירבאך זצ"ל הובאו דבריו בספר שמירת שבת כהלכתה ח"א (פ"ג הערה ק"ה), דלכאורה אם אי אפשר שיגיעו למצב כזה, שיהיה אפשר להבחין בחיותן וברחישתן, לא שייך בכלל לכנותן בשם שרץ השורץ. ואמנם לאחר זמן חזר בו, אחר שנודע מבאי ביתו של החזון איש שחשש בזה לאיסור תולעים. וגם נודע לו כי לפני שהכנימות מתכסות בקליפת המגן, גם בעין רגילה יכולים להרגיש ברחישתן. וראה בהקדמה לספר זכרון שאול ח"א להגר"ש ברזם זצ"ל, שחקר את הנושא. ע"כ.

והן הם הדברים שכתב בשו"ת חיי הלוי משם החזו"א וכנ"ל. ומה שהוסיף על הכנימות צריך לי עיון בדבר.

והנה לפי מ"ש הגרש"ז אורבך זצ"ל שהכנימות רוחשות קודם שמתכסות בקליפת מגן, דבר זה צ"ע לעצמו, ועוד צ"ע אם זה שוה בכל הפירות, כגון התותים שבהם אנו דנים, אם אותם נקודות ג"כ רוחשות, ואם נראה הדבר בעיון טוב ע"י עין רגילה בלי מכשירים.

והנראה לעניות דעתי בזה, דהטוב להדר ולרחוץ על ידי חומרים מתאימים, שהרי כב' כתב שבמכון הוולקני שע"י משרד החקלאות, ערכו בדיקה מקצועית ע"י שהשרו התותים במים וסבון במשך עשר דקות, ושפכו את המים דרך מסננת, ובדקו את הממצאים שעל המסננת ע"י זכוכית מגדלת, והבודק מצא חמשה חרקים שהועברו לצלוחית עם אלכוהול לבדיקה של "בניקולר" שהוא מיקרוסקופ משוכלל, ובזה וידאו שאכן מדובר בחרקים, ואח"כ בוצעה השריה נוספת של התותים במים וסבון, ושפכו המים דרך המסננת, והתגלו עוד שני חרקים, זה היה בתותים בגידול ביו אורגאני, ואח"כ בדקו את התותים שגדלו גידול רגיל, ובבדיקות כהנ"ל התגלו רק שני נשלים כי החרק התפרק מזמן, וכן התגלה חרק אחד. ומזה הסיק הרב השואל שהם בגדר מיעוט מצוי. והדגיש שחלק מן החרקים רואים בעין רק נקודה שגם המומחה לא יכל לזהות את מהותה, כי אם ע"י המיקרוסקופ כהנ"ל.

ועל כל פנים למדנו שע"י שריה במים וסבון במשך עשר דקות, יורדים אותם חרקים מהתותים, ואמנם בשריה נוספת ירדו עוד שנים מהם. והנה לפי המבואר עולה שאין בהם איסור ואין חייבים לבדוק אותם, אך מהיות טוב, עדיף למי שרוצה להתרחק מחשש איסור שבזמן שמודיעים שיש בהם תולעים וכו'. לנהוג בהם כדלהלן: ראשית יחתוך בסכין את הפרח המעטר את ראש התות עם השכבה העליונה שמתחת לפרח, ששם הוא מקום מחבואם, שדרכם לחפש מקום מוסתר ככל האפשר. ולאחר מכן ישרו אותם במים וסבון במשך עשר דקות, ואח"כ ישפשפו כל אחד בזרם מים חזק, וטוב שיבדקו אותם בראייה טובה במקום שיש בו אור טוב, או לאור השמש. ואז יאכלו ענוים וישבעו. ואם רוצים להניחם ליום או יומיים יניחו אותם במקרר, שלא יתפתחו חרקים אחרים, אבל הטוב ביותר שכל זה יעשו סמוך לאכילה. ויאכלו אותם תיכף באופן שאין חשש להתפתחות נוספת של חרקים.

זה הנלע"ד בענין התותים. לעת עתה עד שנברר דעת המומחים לגבי כמה שאלות העומדות על הפרק. ועוד חזון למועד אי"ה. וה' יצילנו מכל מכשול ותקלה לעד אמן.

[ועיין עוד במה שכתבתי בתשובה הבאה].

 

שלמה משה עמאר

ראשון לציון הרב הראשי לישראל