הרב עמאר - פרשת וישב

וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים: (לז, ג)

ורש"י ז"ל כתב שכתונת פסים הוא מלשון כלי מילת וכו'. והביא עוד מהמדרש (ב"ר פד, ח), שהוא על שם צרותיו שנמכר לפוטיפר ולסוחרים ולישמעאלים ולמדינים. עכ"ל.

אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף וגו', וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים, וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם, וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וגו', וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ וגו', וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו, וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם וגו', וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה וגו', וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים וגו', וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי, וַיְמָאֵן וגו', וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ, וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת, וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה וגו', וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר: (פסוקים מלוקטים בפרשת וישב),

ועוד יש לבאר בזה בס"ד והוא עיקר, דיעקב אבינו ע"ה ראה את צערם של בניו במשך הגלות האחרונה, וראה שאינם נחים ואינם שוקטים והיה מיצר עליהם, ומבקש להם ריוח והצלה, וכמו שאמרו (פסחים נו, א וב"ר צו, א ושם צח, ב), ביקש יעקב לגלות את הקץ. וגם כאן ביקש יעקב לישב בשלוה בשל-ו"ה. כדי לקרב את ישועתם של ישראל ויתגלה קץ משיחיה.

וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: (לז, א)

איתא במדרש רבה (ב"ר פד, ג), א"ר אחא, בשעה שהצדיקים יושבים בשלוה, מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה, השטן בא ומקטרג, אמר לא דיין שהוא מתוקן להם לעולם הבא אלא שהם מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה. תדע לך שהוא כן, יעקב אבינו ע"י שבקש לישב בשלוה בעוה"ז, נזדוג לו שטנו של יוסף. וישב יעקב, לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז (איוב ג, כו). לא שלותי, מעשיו. ולא שקטתי, מלבן. ולא נחתי, מדינה. ויבא רוגז, בא עלי רוגזו של יוסף. ע"כ. וברש"י ז"ל מובא הענין בסגנון אחר ע"ש. ועיין עוד בפירושו של הקדוש רבינו משה אלשיך ז"ל.

וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: (לז, א)

כתב רש"י ז"ל (שם), ועוד נדרש בו, וישב יעקב, ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף, צדיקים מבקשים לישב בשלוה אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב אלא שמבקשים לישב בשלוה בעוה"ז. ע"כ. ומקורו טהור בדברי רבותינו בבראשית רבה (פד, ג וכ"ה בילקו"ש בראשית רמז קמ). ע"ש.