הרב עמאר - טהרת פיו של משה רבנו אדון הנביאים

וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח, וַיִּחַר אַף ה' בְּמשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ, וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְעִם פִּיהוּ וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן, וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים. (ד, יג, טז)

הנה בודאי שכן היה מראש ומעיקרא שהכל גלוי וצפוי לפניו יתברך, קורא דורות מראש, וכבר גזר בחכמתו, שאהרן יהיה המביא הדברים לפני העם, ויהיה לפה למשה רבינו ע"ה.

ואם היה ממתין משה רבינו ע"ה, היה מתברר לו רצון ה' בזה שאהרן הוא המדבר, ולא היה נצרך לטעון שהוא לא איש דברים וכו'.

אבל יש כאן לימוד גדול יותר, שע"י שהשיב בענוה לאמר "שלח נא ביד תשלח", ואני כבד פה וכו'. לבסוף כשנתגלה רצון הי"ת שאהרן הוא הדובר, היה הדבר מתאים ומשלים גם את רצונו של משה. אבל אם היה נחפז משה לקבל עליו את השליחות עם מחשבה שהוא יחיד לשליחות זו, וגם מושלם בה, אזי בבא דבר ה' על אהרן שהוא יהיה לו לפה, היה נוחל אכזבה, כלפי מחשבתו שחשב שהכל שלו בלבד.

והנה רבינו האר"י ז"ל כתב בשער הכונות (ראה בדרושים ג, ד, ו, יא ובפע"ח שער חג המצות פ"א ופ"ז), שפסח הן אותיות "פה – סח", לספר ולשוחח על יציאת מצרים. ועל פי זה יש לומר שפרעה הוא "פה – רע" שאמר מי ה' וגו' (שמות ה, ב). וי"ל שהקב"ה מינה על פרעה את האיש כבד פה, שפרעה פזיז (מלשון כי פרעו אהרן), מורה על פזיזותו של פרעה שממהר ומוציא מפיו דברים שאינם שקולים, כאשר יעלה המזלג, בלא מחשבה תחילה. וכנגד זה נתן הקב"ה לישראל את משה שהוא כבד פה, שהיה שוקל את דבריו במשקל הזהב, לפני שמדבר וזה הוא "כְבַד פֶּה", שוקל וחושב תחילה, הדק היטב היטב, ולא מוציא דבור מפיו רק אחר ששקל אותו מכל צדדיו, וראה כי טוב ונכון הוא. והראיה שלאורך כל המשא ומתן שניהל משה עם פרעה ושריו ועבדיו, במשך זמן ארוך ומייגע כל כך, ובתנאים קשים ביותר, ומעולם לא נפלטה מפיו מלה שאינה ראויה והגונה, ולא נפל מכל דבריו דבר אחד ארצה. והפה הכבד והשקול של משה רבינו ע"ה, שעמד נגד פה רע של פרעה הרשע, הוליד פה שלישי שהוא "פסח", שהיה ל"פה – סח", שנעשו לנו נסים ונפלאות ואנו סחים ומרבים לספר ביציאת מצרים, שיחו בכל נפלאותיו.